וחי בהם

התבוננות בכתוב בתורה

 בדרך 'איך ראוי לחיות'

 

אורן ירון מס (אָיָ"ם)

 

כל הנכתב הנו על דעת אי"ם בלבד, ללא הסתמכות על פרשנים כלשהם.

הנכתב נלמד מן הפסוק: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהֹוָה (ויקרא יח, ה).

הנכתב אינו לשם הוראת הלכה למעשה, אלא רק לשם הבנת התורה ברוח: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל,יא-יד).

 

  ©

כל הזכויות שמורות לאורן ירון מס, תשע"ח

All rights reserved to Oren Yaron Mass, 2018

050-4592010

rmass@barak.net.il

 


מבוא ל"וחי בהם"

בבואי לכתוב את החיבור "וחי בהם" עומדת לנגד עיני התורה, תורת משה, המכונה "התורה שבכתב", כספר שמאפשר לכל אדם להבין ממנו כיצד ראוי לו לחיות את חיי היום-יום שלו. אין בכוונת חיבור זה לחייב אף אדם לנהוג לפיו "הלכה למעשה", אלא הכוונה היא אך ורק להציג כיצד אני מבין את המלצות התורה לחיים נכונים וראויים.

הבנתי במהלך חיי כי התורה מבטאת את תכניה במדויק ובצורה ברורה ביותר, לכל אדם, כל אחד לפי תפיסתו ויכולת הבנתו, בהתאם לצלם אלוהים שזכה לו. בנוסף להוראות המעשיות ('המצוות') שעל האדם לבצע, יש הדרכות והמלצות לחיים, המתאימות לקהלים רבים בעם, אך אינן מחייבות כל אדם.

רוב רובן של סעיפי ה"שולחן ערוך" הן פסיקות של חכמים ודיינים בהתאם לשאלות שנשאלו חכמי המשנה והתלמוד, ואף חכמי ה"ראשונים", דנו בהן ופסקו את פסקיהם. פסקים אלה הם בבחינת "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם" (ויקרא, י"ח, ה(, כלומר כך נוהגים לעשות – "אשר יעשה ... וחי בהם", כך ראוי לחיות. בני אדם יכולים לקבל על עצמם, בתור התנדבות והסכמה חברתית, לקיים את כל הסעיפים הללו, ויכולים גם לשנותם בהתאם לכללים שייפסקו בעתיד, שכך ראוי לחיות, מעין "וחי בהם" מעודכן.

כולי תקווה שהבנתי נכון את התורה, ושאיני פוגע באדם כלשהו. הנני מודה לבורא עולם שהנחני לחשוב מחשבות משלי, כפי הצלם שבי. כן אני מודה לאשתי גדית שאפשרה לי להתרכז במחשבותי ולכבדן, אף אם הן שונות ממחשבותיה.

אורן ירון מס (אי"ם), ערב ראש השנה תשע"ח.

------------------------------------------------------------------------------------------------------

הקדמה: ביאור חדש לתורה: "וחי בהם" – איך ראוי לנכון לחיות, על פי העולה מן הכתוב בתורה שבכתב. אין הכוונה למצוות ולחיובים, אלא לתובנות מה ראוי ומה נכון ומה טוב לעשות וכך לחיות.

 ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

וחי בהם – פרשת בראשית

 

א,א: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים: אמונה בה' ובכוחו הלא-מוגבל היא יסוד לחובה של כל אדם לקיום המצוות, שהרי אין אדם שיוכל להעיד מה היה בעולם וכיצד נברא, בטרם נברא אדם. לכן יש להסתמך על עדות ה', שה' לבדו ('ברא אלוהים') ברא את העולם. לכן יש להאמין רק בו, ולקיים את כל מצוותיו, כפי שיפורטו בהמשך התורה.

 

א,ד: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב: אור עדיף על חושך. ה' רואה באור דבר טוב, לכן גם לנו האור טוב, ועדיף על החושך, עליו ה' לא אמר 'כי טוב'. כדאי לבַדֵּל ולהבליט את הטוב משאר הדברים ("ויבדֵל אלוהים בין האור ובין החושך"). הערה: במקומות אחרים בהם נאמר 'כי טוב'  (פסוקים י, יב, כא, כה, לא) אין בידול מדברים אחרים, אלא ציון 'טוב' לנעשה, למעט כאשר מדובר על הבדלת האור מהחושך (פסוק יח).

 

א,כו: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם: כאשר נעשית פעולה חשובה מאד, ראוי להתייעץ עליה עם חברים ויועצים קרובים. בכל יתר פעולות בריאת העולם, ה' אינו מתייעץ ואינו מודיע כלל את כוונותיו.

 

ב,ב: וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: טוב לשבות ממלאכה ביום השביעי בכל שבוע. כך עשה ה' – כך ראוי לי לעשות.

 

ב.יב: וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב: לא כל זהב הוא טוב. זהב מארץ החוילה הוא טוב (פסוק י'). צבירת כל זהב – אינה בהכרח דבר טוב.

 

ב,יז: וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: מלכתחילה עדיף היה לחיות בלי דעת, כלומר בלי יכולת הבחנה בין טוב לרע, כך היה רצון ה'. מכיוון שהאדם בכל זאת לקח לעצמו את היכולת להבחין בין טוב לרע, עליו לבצע זאת לפי רצון ה', דהיינו לקיים מצוות עשה ולא-תעשה.

 

ב,יח: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ: אל לו לאדם להשאר מבחירה לבד בלי אשה. כך רצה האל כאשר בראו. המציאות הרצויה היא: עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (פסוק כ"ד).

 

ג,יז: כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ: אין לשמוע לקול אשתך כאשר היא מבקשת אותך לחטוא. יש לשמוע לקולה בדברים שאינם אסורים.

 

ה,ג: וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, שֵׁת: טוב שהאב והאם יסכימו על שם בנם. חוה קראה לבנה בשם שת (וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת; ד,כה), וגם אדם קרא לו כך.


ו,ז: אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם... מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: על האדם להשתמש בבהמות, ברמשים ובעופות השמים. ה' ראה 'כי רבה רעת האדם בארץ' אך מחליט להשמיד יחד עם האדם גם את הבהמה, הרמש והעוף, כי הם נועדו לשמש את האדם, ואם אין אדם – אין להם זכות קיום.

 

נח

ו,ט: אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה: חשוב להתנהג במשך החיים בצדיקות. כאשר באים לסקור את תולדות חייו של האדם ("אלה תולדות נח"), הדבר החשוב הוא התנהגותו וצדיקותו, ולא רכושו ומעשיו. הדבר השני החשוב הוא המשפחה שהעמיד אחריו ("ויולד נח שלושה בנים").

 

ו,כא: מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה: מאכל צריך להיות אכיל כפי דרך גידולו ובלי הכנות מיוחדות ("כי לימים עוד שבעה"; ז,ד), ושניתן לצבירה למשך זמן רב (ואספת), ומתאים לזה שאוכל מאכל זה (לך ולהם לאכלה).

 

ו,כב: וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים--כֵּן עָשָׂה: יש לבצע את דבר ה' בדיוק נמרץ. "כן עשה".

 

ז,יאּ: בִִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ: אירועים חשובים ומכוננים, ראוי לתארך אותם בנפרד מלוח השנה הרציף הרגיל. למעשה העולם התחיל מחדש את תולדות האדם בו, מלידת נוח, ולכן ראוי אירוע כזה להיות מתוארך בפני עצמו.

 

ט,ג: כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: מותר לאכול כל רמש חי, לאחר שהומת ונשפך כל דמו (ד).

 

ט,ה: מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ: קרובי אדם הנטרף על ידי חיה יכולים להתנחם בכך שה' ידרוש את דמו של הנטרף מידי אותה חיה.

 

ט,טז: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם: טוב לעשות סימן כדי לזכור דבר חשוב. כך עשה ה' כאשר נתן קשת בענן כדי לזכור את בריתו עם האדם, וכך ראוי לנו לעשות.

 

ט,כה: אָרוּר כְּנָעַן: אל לאדם החוטא לחנך את בניו לעשות חטאים. חם מוצג כאן כ"אבי כנען" (ט,כב) וכנראה כנען למד ממעשי אביו, ולכן נח מקלל את בנו של חם, כנען.

לך לך

 

יב,ה: וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן: יש לבצע עד תום את המצוות שמתחילים בביצוען. אברם צֻוָּה ללכת, ואכן הלך, שלא כמו אביו שהתחיל ללכת לכנען ונשאר בחרן (יא,לא).

 

יב,ז:  וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם ... וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ: יש להודות לה' (בניית המזבח) על טובה שקבלת מה' ישירות (וירא ה', הנראה אליו).

 

יב,יג: אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ ... וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: מותר לשקר ולאחז עיני אחרים כדי לשרוד בחיים.

 

יג,ח: אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ: יש להימנע ככל האפשר ממריבה, גם תוך כדי ויתור. אברם היה מוכן לוותר על מקום מגוריו כדי לא לריב עם לוט.

 

יג,יז: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה: התהלכות בארץ הלוך ושוב, לאורך ולרוחב, כ"בעל בית", מקנה למתהלך בעלות עליה.

 

יד,יד: וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, וַיָּרֶק ... וַיִּרְדֹּף: כאשר בן משפחה בצרה, יש לפעול מיד לעזרתו בכל דרך העומדת לרשותך.

 

יד,כב: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן: שבועה צריכה להיות על הדבר הכי חשוב לך, על ה'.

 

טו,ו: וְהֶאֱמִן בַּיהוָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה: יש להאמין בה'. ה' רואה זאת כצדקה עבורו.

 

טז,ב: וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי: יש לשמוע בקול האישה, בדברים שאינם אסורים. ראה הערתי לבראשית ג,יז. וכן להלן: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ (כא,יב).

 

יז,כג: וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: יש לבצע את מצוות ה' מיד וללא שהייה, ובטרם יחלוף אותו יום (בעצם היום הזה).

וירא

יח,ב: וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה: יש לטרוח כדי להכניס אורחים לבית (וירץ), ויש לכבדם מאד (וישתחו).

 

יח,ח: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם: אין מניעה לאכול חלב ובשר יחד, ואף להציעם לאורחים.

 

יח,טז: וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם, לְשַׁלְּחָם: יש ללוות את האורחים בצאתם לדרכם.

 

יח,כג: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע?: יש להשתדל בכל דרך להציל אנשים, אפילו להתווכח עם ה' ולהתפלל אליו. ההשתדלות צריכה להיות בתחומי הסביר והאפשר, וכאשר אין יותר אפשרות, ניתן לוותר על ההשתדלות (ואברהם שב למקומו; פסוק ל"ג).

 

יט,ג: וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: רצוי לטרוח באופן אישי עבור האורחים (ויעש, אפה).

 

יט,טז: וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו: מותר לאנשים לאחוז בידי נשים כדי להצילן, ואין בכך איסורי צניעות.

 

כ,יא: , כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים: יש לומר באומץ ובכנות מה שעל לבך, גם בעת ויכוח עם יריב, וזאת כאשר יש נכונות מצד היריב לשמוע (פסוק י': מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה ).

 

כא,יז: כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם: ה' שומע ויודע את צרכי כל אדם ומכל מקום (באשר הוא שם), גם כאשר הקריאה אינה מכוונת לה', אלא בכי בעלמא, שהרי הנער ישמעאל בכה, ולא קרא לה'.

 

כא,כה: וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ: יש להוכיח אחר, רק כאשר יש סיכוי שיקבל את התוכחה. אברהם הוכיח את אבימלך רק לאחר שזה בא אליו לכרות ברית ידידות, והרי יכול היה להוכיחו קודם לכן אודות באר המים שגזלו עבדי אבימלך.

 

כב,ג: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר: יש לבצע בזריזות כל מצווה של ה', אפילו הכואבת ביותר.

וירא

יח,ב: וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה: יש לטרוח כדי להכניס אורחים לבית (וירץ), ויש לכבדם מאד (וישתחו).

 

יח,ח: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם: אין מניעה לאכול חלב ובשר יחד, ואף להציעם לאורחים.

 

יח,טז: וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם, לְשַׁלְּחָם: יש ללוות את האורחים בצאתם לדרכם.

 

יח,כג: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע?: יש להשתדל בכל דרך להציל אנשים, אפילו להתווכח עם ה' ולהתפלל אליו. ההשתדלות צריכה להיות בתחומי הסביר והאפשר, וכאשר אין יותר אפשרות, ניתן לוותר על ההשתדלות (ואברהם שב למקומו; פסוק ל"ג).

 

יט,ג: וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: רצוי לטרוח באופן אישי עבור האורחים (ויעש, אפה).

 

יט,טז: וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו: מותר לאנשים לאחוז בידי נשים כדי להצילן, ואין בכך איסורי צניעות.

 

כ,יא: , כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים: יש לומר באומץ ובכנות מה שעל לבך, גם בעת ויכוח עם יריב, וזאת כאשר יש נכונות מצד היריב לשמוע (פסוק י': מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה ).

 

כא,יז: כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם: ה' שומע ויודע את צרכי כל אדם ומכל מקום (באשר הוא שם), גם כאשר הקריאה אינה מכוונת לה', אלא בכי בעלמא, שהרי הנער ישמעאל בכה, ולא קרא לה'.

 

כא,כה: וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ: יש להוכיח אחר, רק כאשר יש סיכוי שיקבל את התוכחה. אברהם הוכיח את אבימלך רק לאחר שזה בא אליו לכרות ברית ידידות, והרי יכול היה להוכיחו קודם לכן אודות באר המים שגזלו עבדי אבימלך.

 

כב,ג: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר: יש לבצע בזריזות כל מצווה של ה', אפילו הכואבת ביותר.

 

חיי שרה

 

כג,ב: וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ: ראוי לאדם לספוד ולבכות על מת קרוב מדרגה ראשונה. ראוי לדאוג ולהתעקש על קבורה ראויה למת.

 

כג,ז: וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ: ראוי להשפיל עצמך (וישתחו לעם הארץ) אם ברצונך להשיג דבר חשוב, אף אם אתה נחשב לאדם גדול וחשוב (נשיא אלוהים אתה בתוכנו; פסוק ו'). אברהם חוזר על פעולה זאת, כאשר בקשתו אינה מתמלאת במלואה: וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ (יב), עד שהשיג את מבוקשו.

 

כג,טז: וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן: ראוי להזדרז בביצוע עסקה. אברהם אינו ממתין, אלא מזדרז לשלם לעפרון את המחיר שנקב.

 

כד,ד: וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק: ראוי לאדם לדאוג להשיא את בניו. גם הגר דאגה להשיא את ישמעאל (וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; כא,כא).

 

כד,יט: וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב: ראוי להיות טוב לאחרים. העבד ביקש מעט מים לעצמו, ואילו רבקה התנדבה להשקות גם את גמליו, עד שיסימו לשתות.

 

כד,כב: וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב: כאשר בודקים נושא מסוים, ראוי להמתין עד סוף הבדיקה (ויהי כאשר כִּלו), לפני שמסיקים מסקנות ופועלים בהתאם.

 

כד,כז: וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם: ראוי להודות לה', ולברך אותו על טובות שהוא עושה לנו (אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי).

 

כד,לד וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם, אָנֹכִי: ראוי להציג עצמך ומעמדך בראשית שיחה עם זרים לך, ועשה זאת בענווה.

 

כד,מז: וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ, וָאֹמַר בַּת-מִי אַתְּ ... וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ: מותר לשקר או לשנות מעט מן האמת לצרכי שידוכים. העבד קודם שם לרבקה את הזהב ורק אחר כך שאל למשפחתה (כב-כג), וכאן, בשיחה עם לבן ובתואל, הקדים את שאלתו 'בת מי את' למתן הזהב.

 

כד,סז: וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ: ראוי לאדם להינחם באישה אהובה על מות אמו האהובה.

 

כה,א: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה: לא טוב לאדם לחיות בלא אישה.

 

כה,ו: וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי: ראוי לאדם לסדר את העניינים כך, שאחרי מותו הירושה תהיה ברורה וללא אפשרות ערעור. אברהם נתן מתנות לבניו מן הפילגשים, וסילק אותם מן הירושה.

 

תולדות

 

כה,כא: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ: ראוי לפעול למען אשתך וליידע אותה על פעולתך. יצחק התפלל בנוכחות אשתו, כדי ליידעה בתפילתו.

 

כה,כב: וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה: ראוי לפנות לה' כשאתה נתון בצרה.

 

כו,ה: עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי: ראוי לשמוע בקול ה' ולשמור מצוותיו, כך ה' יקיים את שבועתו שנשבע לאברהם, להרבות זרע, לנתינת הארץ ולברכת הזרע (ג-ד).

 

כו,יח: וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו: ראוי לְשַׁיֵּים (לקרוא בְּשֵׁם)  דברים או אנשים הקרובים אליך ובזה לשייכם אליך.

 

כו,כב: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ: כדי להימנע מריב ראוי להתרחק ממקום המריבה.

 

כז,ד: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת: ראוי לאדם לברך את מי שהוא חפץ בברכתו, בטרם ימות.

 

כז,לו: הֲלֹא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה: יש לשים לב לכוחן של המילים שאתה מדבר. למילים יש כוח, ולא רק לכוונה של הדובר. עשו מתרעם על כך שברכת יצחק כוּונה אליו, ומדוע לא יבורך? אכן, מילותיו של יצחק הן הקובעות את הברכה ליעקב, אף שוודאי התכוון לעשו.

 

ויצא

כח,יא: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ: לא טוב ללכת בחושך, כאשר לפניך עדיין דרך ארוכה. רצוי לעצור ללינת לילה עם השקיעה (כי בא השמש).

 

כח,יא: וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו: לא טוב לישון על הקרקע, בלי כל חציצה. אם אין לך ציוד ללינה בשטח – שים אבנים מתחתיך, כדי לחצוץ בינך לקרקע.

 

כח,טז: וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה: יש להתייחס ברצינות לחלומות מיוחדים ומפעימים.

 

כט,ד: אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם?: ראוי להיות אדיב וחברותי (אחי) אף כלפי אדם זר לך, ולהתעניין בו (מאין אתם?).

 

כט,יח: בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה: ראוי להיות מדויק בדבריך בעניין שאתה חפץ בו, בלי להשאיר מקום לספק.

 

כט,כה: וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: כאשר יש לך שאלה נוקבת על אדם קרוב אליך – שאל בצורה הכי ישירה ובוטה, כדי שהדברים יתבררו, ושלא יישארו טינות בהמשך הדרך יחד.

 

ל,יז: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶל-לֵאָה; וַתַּהַר וַתֵּלֶד: ראוי להתפלל לה' על כל רצון ומשאלה. ה' שומע תפילה, וברצותו אף נענה לה.

 

ל,כב: וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים: ראוי להתפלל לה', כי תפילה עשויה להישמע על ידו.