Picture Cialis Package Cialis On Line Us Viagra Buy In Tesco How To Buy Synthroid How To Buy Lithium Commodity Cialis Pills Amazon

וְהָגִיתָ בּוֹ

הִתְבּוֹנְנוּת בַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה

על ידי היגיון, הגיגים, מחשבות ורעיונות

לחיים ועל החיים

מאת

אֹרֶן יָרוֹן מַס (אָיָ"ם)

 

הערות מקדימות

1.      שם הביאור נבחר על פי הפסוק בספר יהושע א,ח: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ .להבנתי, חובה עלינו להגות בתורה, כלומר לנסות להבין ממנה מהם הרעיונות הנכונים, לחשוב מחשבות ולהסיק מסקנות לחיים ועל החיים, וזאת תוך שימוש בהיגיון של כל אחד מאתנו, היגיון שניתן לנו בצלם אלוהים שבו נבראנו.

 

2.      כל הנכתב הנו על דעת אי"ם ובהגיונו בלבד, ללא הסתמכות על פרשנים כלשהם.

 

3.      הנכתב אינו לשם הוראת הלכה למעשה, אלא רק לשם הבנת התורה ברוח: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל,יא-יד).

מבוא ל"והגית בו"

בבואי לכתוב את החיבור "וְהָגִיתָ בּוֹ" עומדת לנגד עיניי התורה, תורת משה, המכונה "התורה שבכתב", כספר שמאפשר לכל אדם להגות ולהבין ממנו מה נכון לחיים, מהי דרך ההתנהגות הנכונה לפרט ולכלל, מהם התהליכים שה' מעביר את בני האדם ומהי מגמת ה' ביוצרו את האדם. 

אין בכוונת חיבור זה לחייב אף אדם לנהוג לפיו "הלכה למעשה", אלא הכוונה היא אך ורק להציג כיצד אני מבין בהגיונִי שלי את המלצות התורה לחיים נכונים וראויים, ומהם הרעיונות שהתורה מנסה להנחיל לבני האדם.

הבנתי במהלך חיי כי התורה מבטאת את תְּכָנֶיהָ במדויק ובצורה ברורה ביותר, לכל אדם, כל אחד לפי תפיסתו ויכולת הבנתו, בהתאם ל'צלם אלוהים' שזכה לו. בנוסף להוראות המעשיות ('המצוות') שעל האדם לבצע, יש הדרכות והמלצות לחיים, המלצות לעשייה והמלצות לחשיבה, המתאימות לקהלים רבים בעם, אך אינן מחייבות כל אדם. חיבור זה בא לבטא את מחשבותיי, מהם הרעיונות הראויים, על פי הבנתי מן התורה הכתובה בלבד, ללא כל השפעה (עד כמה שאני מסוגל) של ספרים אחרים, חשובים ככל שיהיו. התבוננות בתורה בלבד, ואני.

כולי תקווה שהבנתי נכון את התורה, ושאיני פוגע באדם כלשהו. הנני מודה לבורא עולם שהִנחני לחשוב מחשבות משלי, כפי הצלם שבי.

כן אני מודה לאשתי גדית שאפשרה לי להתרכז במחשבותיי ולכבדן, אף אם הן שונות ממחשבותיה.

אורן ירון מס (אי"ם),

(התחלת הכתיבה בערב ראש השנה תש"פ)

בראשית

א,א: בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ: כל העולם כולו, שמים וארץ, נברא על ידי אלוהים, ולכן על פיו יתקיים כל העולם ויסור להוראותיו. אלוהים הוא צורת ריבוי, להורות על כוחות אלוהיים רבים הקיימים בעולם ('מי כמוך באלים ה'') , אך הכל נברא על ידי אלוהים אחד, בלשון יחיד.

א,ג: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר: אמירה מובילה לעשייה, מעין 'ברוך אומר ועושה'.

א,ה: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם: קריאת שם מבטאת בעלות ומעורבות מלאה ובלתי חוזרת בגורם שנקרא בשם. כך קריאת שם של הורים לילדם מבטאת בעלות ומעורבות מלאה בילד. קריאת שם חלה על מרכיבי הבריאה (כגון אור וחושך, שמים, ארץ וים), על חיות ועל בני אדם. בפרשת בראשית לבדה הפועל 'קרא' מופיע 18 פעמים, מתוכם 17 פעמים במשמעות של קריאת שם המבטאת בעלות ומעורבות.

א,ט: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה: לעתים יש צורך להסיר או להסיט דבר אחד כדי לראות את הדבר האחר. ה' גרם למים להיקוות למקום אחד, כך שהיבשה נחשפה. אילולא היו המים ניקווים, לא הייתה היבשה נראית.

א,טז: אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים: גדול הוא מושג יחסי, ביחס למשהו קטן ממנו. המאור הקטן (הירח) גם הוא מכונה 'גדול' ('שני המאורות הגדולים'), כי ביחס לכוכבים וליתר הגורמים בלילה – הוא נראה הגדול מכולם. אפשר גם להבין שהשמש והירח נראים מכדור הארץ בערך בגודל שווה, ושניהם נראים מכאן גדולים מיתר גורמי השמים.

א,לא: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד: הערכה עצמית היא דבר חיובי. ה' בחן את מעשיו ומצא שכל אשר עשה -–הנו טוב מאד.

ב,ה: וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה: השאיפה צריכה להיות מיצוי היצירה. ה' יצר את האדמה ושאף לנצל יצירה זאת, לכן יצר את האדם (ז).

ב,יח: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ: אדם צריך לחיות בחברת בני אדם, שיהיו לו לעזר, ושהוא יהיה לעזר לאחרים (עזר כנגדו).

ב,כד: עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ: חיבור בין איש לאשה בא בתוך כדי כעין ניתוח שנועד לנתק את הקשר הקודם בין האיש להוריו (יעזוב את אביו ואת אמו), וליצירת קשר חדש וחזק (ודבק באשתו), כדוגמת הקשר להוריו.

ג,טז: אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ: אישה היא יצור רגיש יותר מן האיש, ונוטה להתעצבן הרבה יותר מן האיש, 'ארבה עצבונך', במיוחד במצב הריון, אך לא רק ('והרונך').

נח

ו,ט: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ: צדיק תמים הוא זה שהולך בדרכי ה' ודבק בו. במה צדיקותו של נח? – את האלוהים התהלך.

 

ו,יח: וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ: במקומות כינוס ציבוריים, כולל כינוסים משפחתיים רחבים, נכון להפריד בין גברים לנשים. סדר כניסת משפחת נח לתיבה הוא נח ובניו, אחר כך אשתו וכלותיו. לעומת זה, סדר כניסת החיות הוא 'איש ואשתו' (ז,ב), וכן ' וְהַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה' (ז,טז). בעת סיום הכינוס ניתן לצאת בזוגות, בלא הפרדה בין נשים לגברים (צֵא, מִן-הַתֵּבָה--אַתָּה, וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ; ח,טז), אך גם ניתן לצאת בהפרדה, כפי שאכן יצאו נח ומשפחתו (וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ; ח,יח).

 

 ו,כא: קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל: לא נכון להיות בררנים או מפונקים בענייני אוכל. ה' מצווה את נח לקחת מאכלים מכל סוג, בתנאי שיהיה אכיל.

ח,כא: יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו: אדם צריך לקחת בחשבון ביחסיו עם בני אדם אחרים, כי גם הוא וגם זולתו צריכים להתגבר על יצרם, וכל עוד לא עשו זאת – יצרם רע, כבר מגיל הנעורים.

 

ט,ו: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: אדם צריך לקחת בחשבון ביחסיו עם בני אדם אחרים, כי מעשה שלילי אשר יעשה, יחזור אליו ובסופו של דבר יפעל כנגדו.

 

ט,כה: אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו: אדם צריך לקחת בחשבון ביחסיו עם בני אדם אחרים, כי מעשה שלילי אשר יעשה עלול לחזור אליו כעונש, לא אליו ישירות אלא למשפחתו. חם חטא לאביו, ומי שנענש הוא כנען, בנו של חם.

 

יא,ז: וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: שפה היא הדבר המחבר בין אנשים, והופך אותם לרֵעים ולעַם (הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם; יא,ו).

 

לך לך

יב,ב: וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה: ברכה באה לידי ביטוי בשם גדול – שם טוב. מהי ברכת אברהם – 'ואגדלה שמך'. כאשר מברכים מישהו "מכל הלב" למעשה מתכוונים ששמו של המתברך יתגדל בעיני אחרים. ומי שיברך אחר – יבורך בעצמו ('ואברכה מברכיך'; פסוק ג').

 

יב,ד: וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן: קיום דבר ה' גדול מכיבוד הורים. ה' מצווה את אברהם ללכת מארצו, מולדתו ומבית אביו (פסוק א'), ואברהם מקיים זאת, אף שאביו עדיין בחיים בחרן (שהרי אברם נולד בהיות תרח בערך בן 70 (יא,כו) וכשאברם עוזב – תרח בן כ- 145 (70+75), והוא מת בן 205 (יא,לב) הרי אברם עוזבו 60 שנה לפני מותו), ואברם מקיים את דבר ה' אף שהוא נסמך על אביו (וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ; יא,לא).

 

יב,יג: אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: במקום של פיקוח נפש מותר לומר חצאי אמת, ואף תחבולות שקריות.

 

יג,ח: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ: במקרה של ריב ומחלוקת, הראשון שיוזם שינוי, מניע את מערכת הפיוס ויישוב המחלוקת.

יד,יד: וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת: כאשר לאדם יש משימה חשובה, כגון מלחמה, חשוב לדקדק בתכנון גם בפרטים הקטנים. אברם סופר את חייליו בדיוק נמרץ, 318 חיילים – עבדים, ולא מציין מספר סתמי עגול כגון 300.

 

טו,ו: וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה: אמונה בה' היא אינה דבר המובן מאליו, ומזכה את המאמין בהערכה מאת ה'.

 

טו,טז: וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה:  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה: יש לדעת כי לה' חשבונות ארוכי טווח ומקיפי עולם, ולכן לא בהכרח נבין את ההתרחשויות בעולם, בהביננו כי ה' הוא מסבב כל ההתרחשויות.

 

טז,ה: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ: בעל חייב לדאוג להרגשת ההגנה של אשתו. הגר הקלה ראש בשרי, ותלונתה מופנית דווקא לאברם, כיוון שלפי הרגשתה הוא לא הגן עליה.

 

יז,ה: וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: שינוי שם הוא פתח לשינוי גדול בחיים. עם שינוי שם אברם לאברהם אמור להתחולל מהפך חיובי ומשמעותי בחייו, להיותו אב להמון גויים, ולא רק אביו של ישמעאל. גם שינוי שמה של שרי לשרה (פסוק טו) אמור להוביל לשינוי חיובי ומשמעותי: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם (פסוק טז).

 

יז,כג: וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: המאמין בה' מזדרז לבצע את מצוות ה', מיידית.

 

וארא

יח,ז: וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר: משימה חשובה ודחופה רצוי לחלקה למשימות קטנות, כך היא תתבצע מהר יותר. אברהם מחלק משימות לשרה (ו), לנער (ז) ולעצמו (ח).

 

יח,יד: לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן: ה' קובע את מין הוולד שיוולד, אף בטרם האישה הרה. ה' אומר לאברהם שבעוד שנה, שרה תלד בן, והרי הריון אורך 9 חודשים, כלומר היא טרם הרתה.

 

יח,כא: אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה: ה' שוכן בשמים, ומשם יורד לארץ לפעול את פעולותיו, ולכן נכתב 'ארדה'. וכן בעניין מגדל בבל: הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם (בראשית יא,ז). וכן במתן תורה כתוב: יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי (שמות יט,יא), וכן במקומות נוספים.

 

יח,לג: וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ: יש מצבים של יאוש וכניעה למציאות, ואדם מבין שלא יוכל יותר לתקן. אברהם שב למקומו ומתייאש מן האפשרות להציל את סדום בתפילותיו.

 

יט,ח: וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי: במקרים מיוחדים, הכנסת אורחים עולה צרכים משפחתיים נעלים. לוט רואה שאורחיו הם  'מלאכים', ומוכן למענם להקריב אף את בנותיו.

 

יט,יד: וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו: חתנים הרי הם כבנים. המלאכים מציינים שיקח אתו 'חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ' (יב), אך לוט יצא לדבר רק אל חתניו (יד) ולא לקח אתו אלא את אשתו ובנותיו (טו), ולא את בניו, כי לא היו לו בנים. מכאן ש'בניך' הנזכרים (יב) הם חתניו.

 

יט,יט: וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה--פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי: אדם מחוייב להתחייבויותיו באופן מוחלט, אף אם הוא במצב קשה באופן קיצוני, עד שהוא מגיע למצב של "אין ברירה". לוט התחייב לאברהם לא להיות בהר, ומבקש אפשרות להימלט למקום אחר ובלבד שלא יהיה בהר, וזאת אפילו בעת הקשה בזמן בריחתו מהפיכת סדום וערי הכיכר. כאשר כלו כל הקיצין, וגם בצוער הוא ירא לשבת (ל), הוא מפר את התחייבותו ועולה להר: וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר (ל).

 

כ,ה: הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא: גם בתקופת המקרא אישה הייתה יכולה לסרב להצעת נישואין. אבימלך ביקש את  אישורה של שרה שאיננה אשת איש, ואכן אמרה שהיא אחותו של אברהם, ובכך למעשה נתנה את הסכמתה להילקח (פסוק ב') לאבימלך, או לפחות לא התנגדה.

 

כא,ח: וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק: ציון דרך חשוב בחיי אדם הוא יום גמילתו מאמו, שהוא ראשית עצמאותו. היום נהוג לחשוב כיום עצמאות האדם את טכס בר המצווה שלו.

 

כא,לא: קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם: נכון לקרוא למקומות בשמות לפי אירועים שאירעו בהם, כך האירוע ייזכר ובכך תינתן משמעות למקום.

 

כב,ג: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים: ההר בארץ המוריה לא היה ידוע לאברהם לפני שהראה לו ה' את המקום (אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ; פסוק ב'), ומאז שהגיע לשם המקום התקבע כמקום קדוש, המקום (בה"א הידיעה).