Ivermectin (Stromectol) Where To Buy Vardenafil Canadian Pharmacy Can I Buy Nexium In Canada Buy Vimax Pills Dubai Can I Buy Betnovate Over The Counter Generic Avodart 0.5 Mg

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם

מבט עכשווי על התורה שבכתב המביא למסקנה כי אין עוד מלבד ה'

 

על סמך הפסוק:

 וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:  אֵין, עוֹד  (דברים ד,לט)

 

 

מאת

אורן ירון מס (אי"ם)

 

הוצאת המחבר

התחלת הכתיבה: תשרי תשפ"א


הערות מקדימות

1.      שם הביאור נבחר על פי הפסוק וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:  אֵין, עוֹד  (דברים ד,לט).

2.      להבנתי, חובה עלינו להתבונן בתורה שבכתב מכל זווית אפשרית, כדי לנסות להבין ממנה מהם הרעיונות הנכונים לחיים ועל החיים, וזאת תוך שימוש בהיגיון של כל אחד מאתנו, היגיון שניתן לנו בצלם אלוהים שבו נבראנו, מבלי להסתמך על פרשנות של אחרים. אין זה אומר שאין ללמוד את פרשנותם של אחרים, אדרבה ואדרבה, אך אין לבטל את ההיגיון שניתן לנו ואת היכולת לחדש ולהתפתח בלימוד עצמי.

 

3.      כל הנכתב הנו על דעת אי"ם ובהגיונו בלבד, ללא הסתמכות על פרשנים כלשהם.

 

4.      הנכתב אינו לשם הוראת הלכה למעשה, אלא רק לשם הבנת התורה ברוח: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִואלֹא בַשָּׁמַיִם, הִואלֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּהוְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִואלֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּהכִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹדבְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל,יא-יד).

 

   ©

כל הזכויות שמורות לאורן ירון מַס, החל מאסרו חג שמיני עצרת תשפ"א

All rights reserved to Oren Yaron Mass, 2020

050-4592010

rmass@barak.net.il

 

 

Printed in Israel

 


מבוא ל"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם"

בבואי לכתוב את החיבור "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם" עומדת לנגד עיניי התורה, תורת משה, המכונה "התורה שבכתב", כספר שמאפשר לכל אדם להגות ולהבין ממנו מה נכון לחיים, מהם התהליכים שה' מעביר את בני האדם ומהי מגמת ה' ביוצרו את האדם. 

 

מהלכים רבים שאדם חווה בחייו נראים לו לא מובנים ואולי גם לא מוצדקים. רק לאחר מכן הוא מבין מדוע הוא חווה אותם, והכל לטובה. זוהי 'אצבע אלוהים' שרק לאחר זמן ניתן לו להבינה, כלומר 'וידעת היום' מה שלא יכול היה להיות מובן "אתמול" (כלומר, בעת ההתרחשות), ואילו היום האדם משבח את ה' על כך.

אין בכוונת חיבור זה לחייב אף אדם לנהוג לפיו "הלכה למעשה", אלא הכוונה היא אך ורק להציג כיצד אני מבין בהגיונִי שלי את הדרך בה ה' מלמד אותנו להבין שאין עוד אלוהים מלבדו, מאז ולעולם.

הבנתי במהלך חיי כי התורה מבטאת את תְּכָנֶיהָ במדויק ובצורה ברורה ביותר, לכל אדם, כל אחד לפי תפיסתו ויכולת הבנתו, בהתאם ל'צלם אלוהים' שזכה לו. בנוסף להוראות המעשיות ('המצוות') שעל האדם לבצע, יש הדרכות והמלצות לחיים, המלצות לעשייה והמלצות לחשיבה, המתאימות לקהלים רבים בעם, אך אינן מחייבות כל אדם. חיבור זה בא לבטא את מחשבותיי, מהם הרעיונות הראויים, על פי הבנתי מן התורה הכתובה בלבד, ללא כל השפעה (עד כמה שאני מסוגל) של ספרים אחרים, חשובים ככל שיהיו. כאילו אני נמצא במצב של התבודדות עם התורה.

כולי תקווה שהבנתי נכון את התורה, ושאיני פוגע באדם כלשהו. הנני מודה לבורא עולם שהִנחני לחשוב מחשבות משלי, כפי הצלם שבי.

כן אני מודה לאשתי גדית שאפשרה לי להתרכז במחשבותיי ולכבדן, אף אם הן שונות ממחשבותיה.

אורן ירון מַס (אי"ם),

(התחלת הכתיבה באסרו חג שמיני עצרת תשפ"א)

בראשית

 

בראשית א,א: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים: רק ה' יכול לכתוב או להכתיב בתורה את תולדות בריאת העולם, כי רק הוא לבדו היה נוכח בה. תיאור הבריאה לא מותיר ספק שאין אלוה אחר המסוגל לברוא עולם, וכי תורת האבולוציה של דרווין אינה אפשרית, אלא ה' מכוון את תהליכי הבריאה של כל הבריאה כולה. הקביעה כי וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (ב,ב) חותמת וחוסמת כל אפשרות של התפתחות הבריאה מעבר לבריאה האלוהית של שבעת הימים הראשונים. הערה: זה שהמדע היום מצליח לפתח זנים חדשים של ירקות ופירות – זה במסגרת הבריאה וה' אִפשר פיתוח זה. ה' לא אִפשר פיתוח הנעשה מעצמו. 'וידעת היום' איך נברא העולם גם כאשר אין אדם עֵד לבריאה.

 

ב,יד: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת: הפרת והחידקל יוצאים ממקום אחד, מאגם קבן בתורכיה, ושם כנראה מקומו של עדן. גדולת ה' היא שעד היום המדע לא גילה את מקומו של הגן. וידעת היום מהו מיקומו המשוער של עדן.

 

ג,יא: הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ—אָכָלְתָּ:אין אפשרות להסתיר מה', לא מעשים (אָכָלְתָּ) ולא מחשבות (מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה). 'וידעת היום' שה' יודע עליך הכל – מעשים ומחשבות.

 

ג,כא: וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר—וַיַּלְבִּשֵׁם: העור הוא החומר המשובח ביותר להכנת בגדים, לכן היום בגד מעור הוא יוקרתי. ה' עשה בגד מעור, בלי להרוג בעל חיים, וזאת גדולתו. ה' יכול לייצר עור, אדם יכול רק להשתמש בו, ולכן חייב להרוג בעלי חיים, וזה מותר לו, שהרי ה' מצווה את האדם: וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ (א,כח). השליטה (וּרְדוּ) צריכה להיות בצורה שתאפשר לו שימוש חופשי בדגים, בעופות ובכל חיה, כולל הריגתם לצורך הכנת בגד מעור. וידעת היום את חשיבות העור לתעשיה.

 

ד,יב: כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ: עבודה וניידות – הן הקללות הראשיות של עולמנו. אדם היה רוצה שלא לעבוד כדי להתפרנס ולחיות, והיה רוצה לגור במקום קבוע משל עצמו, ולא להיות נייד. קין לא ידע זאת ולא חשש מכך, אלא חשש מזה שיהרגו אותו: וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי (יג). ה' קלל את קין בדבר שיתברר היום כקללה. 'וידעת היום' מהי קללה.

 

נוח

 

ח,כב: עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ: היום אנו מבינים לשם מה ה' מספר זאת. ראה מאמרי 'קווים, כיוונים, כוונות מאברהם אבינו עד דוד המלך" (אתר 'דעת'), שבפסוק זה טמונה הבטחה לעולם הבא, ומה יהיה אופיו. תקציר: לאחר 'ימי הארץ', כלומר ימי העולם הזה, יבואו ימי 'העולם הבא', בהם לא יהיו יותר קיץ וחורף, כי קו המשווה יהיה במישור אחד עם מישור ציר סיבוב השמש, החיים יחזרו להימשך כאלף שנה כפי שהיה עד נוח, כי לא יהיו מחלות של החלפת העונות. 'וידעת היום' מה מהות עונות השנה ומה תפקידן בקיצור שנות חיי אדם.

 

יא,ח: וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר: אנשי דור הפלגה התכוונו לבנות מגדל גבוה ולגור בו כולם, מחששם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ (ד). ה' לא אפשר זאת ועל ידי כך הבינו את גדולת ה', והבינו כי יש ליישב את הארץ: וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ (ט). 'וידעת היום' מה כוחו של ה' ומה חשיבות תפוצת האדם בתבל.

 

לך לך

 

יב,י: וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: ה' מביא רעב על ארץ כנען כדי שאברם יעלה ממצרים ברכוש גדול (וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם ... וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב; יג,א-ב), שלא היה זוכה לו בארץ אילולא הרעב. 'וידעת היום' מה התועלת ברעב.

 

יד,יב: וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ: הליכת לוט לשבי הביאה לברכה לאברם ולהכרה בה': בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (יט). 'וידעת היום' מה טוב בהליכה לשבי.

 

יז,יח: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים:  לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: נראה שאם אברם היה יודע שמאמירה זאת יתברך ישמעאל בשנים-עשר נשיאים (הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד:  שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל; פסוק כ'), ומזה יתפתח סכסוך בין צאצאי ישמעאל ויצחק, לא היה מבקש 'לו ישמעאל יחיה לפניך', בעיקר אחרי שכבר התבשר על הולדת יצחק (טז-יז). 'וידעת היום' שכל אמירה יש לה השפעה.

 

וירא

יט,ח: אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם: אל לאדם להציע הצעה אסורה כגון הצעתו של לוט להפקיר את בנותיו לידי ההמון שצבא על ביתו. הדברים התגלגלו כך שהוא עצמו שכב עם שתי בנותיו, בגילוי עריות (לג-לו). 'וידעת היום' שאין להציע הצעות שהן מנוגדות לתורה ולאורח החיים המתוקן, שהרי העוול עלול לחזור אליך.

כא,י: וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: גירוש הגר וישמעאל נראה לאברהם כדבר רע מאד (יא), ולאחר מכן הבין כי רק כך תתקיים בו הבטחת ה' לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת (יב,ז), וה' מבהיר זאת בצורה ברורה: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (יב). 'וידעת היום' מה שלא הבנת בעת בקשתה של שרה.

כב,ב: קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק: בעת ציווי ה' את אברהם הדבר נראה בעיני המתבונן כדבר הנורא ביותר, אב יקריב את בנו יחידו. לאחר שהתברר הדבר כניסיון (וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; פסוק א') הובן כי אברהם פעל במדויק, וזכה לברכה: כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם (יז). 'וידעת היום' כי כל ציווי ישיר מאת ה', ככל שייראה הזוי ובלתי מתקבל על הדעת, הוא אמת ונכון לעשותו.

 

חיי שרה

כג,ח: וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר: אברהם התעקש לרכוש דווקא את שדהו של עפרון כחלקת קבר, ולא הסכים לקבור את שרה ב"מבחר קברינו" (ו), כי בעקבות המדידות שערך בארץ כאשר הלך בה לאורכה ולרוחבה (יג,יז) הבין שדווקא שדה עפרון נמצא על הקו הנמתח מעדן דרך הר המוריה באזימות 23.5 מעלות (ראה מאמרי באתר 'דעת': "קווים, כיוונים וכוונות מאברהם אבינו עד דוד המלך"), ובזה התווה את קו הצפון העתידי, או את קו התפילה העתידי בין שמיים לארץ. 'וידעת היום' מדוע התעקש אברהם על רכישת שדה עפרון דווקא.

 תולדות

כה,כב: וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי: שאלתה של רבקה מדוע היא צריכה לסבול, נפתרת עם הבטחת ה': וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (כג) והתגברות יעקב על עשו, הן בענין רכישת הבכורה (לד), השגת ברכת אב (כז,כז), הבריחה לארץ בני קדם (כט,א), החזרה מלבן תוך התחמקות מעשו (לג,יד). 'וידעת היום' מדוע סבלה רבקה בהריונה. המאבק החל בהריון, עשו התגבר ו'רב' על יעקב, ומזה יצא שיעקב גבר.

כו,א: וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם: הרעב נועד להעניק ליצחק עושר רב (וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד; יג), ולפרסם שם ה' (רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ ; כח). 'וידעת היום' מדוע ה' הביא רעב בארץ, גם בתקופת יצחק. הכתוב מדגיש מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם, כי גם אברהם יצא מהרעב ברכוש גדול: וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (יג,ב).

כו,לה: וַתִּהְיֶיןָ, מֹרַת רוּחַ, לְיִצְחָק, וּלְרִבְקָה: מורת רוח הורי עשו ממעשיו (נשיאת שתי נשים חיתיות) גרמו לתהליך שונה אצל יצחק ורבקה. יצחק ניסה לברך ולחזק בכך את עשיו ורבקה ניסתה להעצים את יעקב על פני עשו. התוצאה הסופית היא שיעקב התעצם וזכה לברכת יצחק: וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם (כח,ד). 'וידעת היום' מדוע היה ליצחק ורבקה צער מעשיו.

 

ויצא

כט,כה: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: אילולי רימה לבן את יעקב לא היו נולדים שמונה משבטי ישראל. מרמאות זאת נבע הכורח שיעקב ישא את אחות אשתו, אף כי אסור לשאת שתי אחיות, כי יעקב נשבע ללבן: אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה (יח). מנישואיו לשתי האחיות יצאו שנים-עשר שבטי ישראל. 'וידעת היום' מדוע רימה לבן את יעקב.

ל,א: וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ: מתוך קנאת רחל היא התפללה לה' וה' נענה לה: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ (כב). 'וידעת היום' מדוע רחל הייתה עקרה, כדי לקבל את תפילתה, שלא כל אדם זוכה לכך.

לא,כג: וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים: מרדיפת לבן נבע הסכם הפרדה ושלום בין יעקב ללבן: לֹא-תַעֲבֹר אֵלַי אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאֶת-הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת, לְרָעָה (נב). 'וידעת היום' שבעקבות רדיפת לבן, הורחקה סכנתו מיעקב ובניו לעד.