Aldara On Sale Cialis London Drugs Coreg Cr Canadian Pharmacy Cialis Taken Daily Buy Provera Uk

לקט מביאור המלבי"ם לתורה

 

הקדמה: מיהו המלבי"ם?

 

"רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר ( המַלְבִּי"ם, גם המגיד מקמפןי"ט באדר תקס"ט 7 במרץ 1809 – א' בתשרי תר"מ18 בספטמבר 1879) היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים.  פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה." (מתוך ויקיפדיה)

 

מתוך מבוא לפירושו בהוצאת "חורב":

"לשם הסבר ... קבע המלבי"ם תרי"ג כללים יסודיים – רמ"ח כללים בשימוש הלשון ... ושס"ה כללים בביאור השמות והפעלים הנרדפים ... מסקנתו היא שדרשותיהם של חז"ל בהלכה הם שיטתיים לפי כללים לשוניים ברורים שאותם כתב וניסח במאמר 'איילת השחר' ... פירושו לתורה מורכב ממרכיבים שונים באופיים:

א. ... מדור של שאלות ולאחר מכן תשובות...

ב. פירוש לחלקים ההלכתיים של התורה הכולל ביאור למדרשי הלכה ... המלבי"ם קרא לפירושו 'התורה והמצווה' ...

ג. פרשנות בדרך הדרוש והקבלה או דיון הלכתי ... המכונים 'תורה אור' ו'נר מצווה'".

 

בביאורו להפטרות, יש לו 'ביאור המִלות' ו'ביאור העניין'.

שיטתו מזכירה את ביאור האברבנאל, ריכוז של שאלות ולאחריהן – ביאור המכיל תשובות לשאלות.

לטעמי עדיף היה, בשני הפירושים, שהתשובות יהיו מוצמדות לשאלות, אחת לאחת.

נראה שהמלבי"ם שואל שאלות מעניינות וענייניות, וצפוי לנו עונג רב בליווי לימודִי בביאורו. בהצלחה ובהנאה לכולנו.

======================================================

 

בראשית

 

בראשית א,א: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ: המלבי"ם: "למה אמר 'בראשית' ולא בראשונה או בתחילה ... ולמה תפס פה מילת 'ברא' ובכל מקום אמר ויעש או וייצר? ... בעִתה הראשונה שהיא התחלה לזמן שנברא, אז ברא אלוהים את השמים ואת הארץ  ... בה"א הידיעה ... שהוציא תכף (כבר ביום הראשון) כדורי השמש והירח וכל הכוכבים ... רק שכדור השמש לא נמצא בו עדיין החומר המאיר, שזה לא נתן בו עד יום הרביעי ... ויש הבדל בין ברא - יצר – עשה, שפועל 'ברא' מורה על הוצאת עצם הדבר יש מאין, ופועל 'יצר' מורה על הוצאת המקרים המִתדבקים (הנובעים ממעשה אחר; אי"ם), ופועל 'עשה' מורה על גמר הדבר... ויתבאר לקמן שבשמים היה בריאה לבד ולא יצר ועשה ולא תקן אחר כך שום דבר". אם הבנתי נכון, כל העולם נברא למעשה ביום אחד (ולכן אולי כתוב 'ויהיה ערב ויהי בוקר יום אחד' ולא יום ראשון), השמים והארץ מכילים את כל מה שקיים בעולם – אותם ברא אלוהים ביום אחד 'יש מאין', וחמישה הימים הבאים יצר ועשה את הנבראים, וביום השביעי הקנה לעולם את חכמת המנוחה, שכנראה זאת בריאה בפני עצמה, גמילה מעבודה רצופה...

א,ג: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר: המלבי"ם: "מה היה האור שנברא ביום הראשון, אם הם המאורות, הלא נבראו ביום הרביעי? ... אחר שנבראו השמים והארץ והיה חושך בכל רחבי הבריאה, ברא ה' חומר האור בלתי נתלה בדבר המאיר או בכדור השמש, רק ניצוצי אור ... שזה ההבדל בין אור ומאור, שמאור הוא הגשם (החומר – השמש; אי"ם) שבו ישכון האור". הבנו שהמאור שאנו רואים הוא חומר אלוהי (אור) שנלווה אליו כלי ש'יתרגם' אותו למאור. מעניין מאד.

א,כו: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ: המלבי"ם: "למי אמר 'נעשה אדם' בלשון רבים, ומהו הצלם? ... לפי שהארץ הוציאה את גופו (של האדם) כמו שהוציאה גופי שאר הבעלי חיים, וה' נפח בו נשמתו השכליית, והוא בצלם הארץ ותולדותיו מצד גופו שהוא מטבע התחתונים, ובצלם האלוהות מצד שהוא בעל נפש משכלת, שהיא מטבע השכליים הנפרדים ... שכבר נודע שכל העולמות הם מתאחדים כאיש אחד". הבנו שלשון הרבים ב'נעשה' מתייחס לארץ ולה', והצלם הוא השילוב ביכולת הפעולה והבחירה, גם של הארץ וגם של אלוהים, ולכן בלשון רבים 'בצלמנו'.

ב,ב: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: המלבי"ם: "איך אמר 'ויכל ביום השביעי', הלא כלה ביום הששי? ... אז (ביום השביעי) נברא הפקק והדד שישבית מלאכת הטבע וינהיג מלאכת ההשגחה המודדת השפע לפי המעשה ... על ידי כן בו ביום נשלמה המלאכה מצד הפועֵל". גם בלימת עשייה – היא יצירה.

ב,יז: וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת: המלבי"ם: "איך אמר 'כי ביום אכלך ממנו מות תמות', והלא חיה אחר כך? ... מן היום ההוא יתחייב לך המיתה". לא שמיד ימות, אלא בזה בעצם ייברא המוות.

ב,יח: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ: המלבי"ם: "למה אמר 'לא טוב היות האדם לבדו', והלא כבר נאמר 'זכר ונקבה בראם' (= ברא אותם; א,כז)? ... 'לבדו' כמו שאר בעלי חיים שם נפרדים מנקבותיהם אחר הזיווג, וצריך שאעשה לו לו מיוחדת לו ... שתהיה עזר גם בהנהגת הבית עד שתעמוד תמיד כנגדו, שמשניהם ייבנה בית נאמן". ה' מכוון את בניית הבית הנאמן – רק מתוך זיווג מתאים.

ב,כב: וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה: המלבי"ם: "למה נבראה חוה מצלעותיו (של אדם) ולא נבראה כשאר בעלי חיים? ... בנה בנין גופה שתהיה ראויה להיות אשה ... רצה ה' שהאדם ישמש רק בשכל העיוני וחוה תשמש בשכל המעשי, וחלקו משכל המעשי ניתן לחוה ... הגם שנשמת אדם הייתה נפרדת מגופו לגמרי כשכל הנפרד מחומר, שִֹכלה של חוה היה סגור בבשר וקשור בחומריות יותר, כדי שיוכל לעסוק במלאכה ובעניינים חומריים". אשה חייבת לקבל את החלק המעשי שלה כחלק מגופו של אדם.

ג,כג-כד: וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם,  וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים: המלבי"ם: "למה כפל 'וישלחהו מגן עדן' – 'ויגרש את האדם'? ... בצאתו מגן עדן יש לפניו כמה דרכים – דרך הנהרות ... ששלושה מהם הם רעים וחטאים, הנהר הרביעי הוא פרת הסובב את ארץ ישראל הוא הטוב מהם, ושלחו ה' בשליחות לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם, שיילך דרך נהר פרת אל ארץ ישראל שמשם נברא (לפי חז"ל; אי"ם) ... אבל אחר כך לא שמר דרך זה ופנה אל שלושת הנהרות האחרות, ואז גרש אותו ... וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן רוצה לומר ובכל זה לא גרשו מגן עדן לנצח, כי הכין לפניו הדרך שישוב אל הגן עדן אחר המוות אם ימות מות ישרים". אם חוייבנו למות – טוב שנדע שאנו צפויים לחזור לגן עדן, אם נשמור מצוותיו יתברך.

ד,ט: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי: המלבי"ם: "איך כחש לאל ממעל? ... ה' הודיע לו שהבל הוא אחיו ואוהבו  ... וקין השיב ... 'לא ידעתי', רוצה לומר לא הבנתי שאחי הוא". קין לא ידע מהי אחווה בין אחים ולכן כחש. מעניין.

ה,ה: וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אָדָם, אֲשֶׁר-חַי, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה: מדוע התורה מסכמת את גיל האדם, אחר שהודיעה כבר בן כמה היה כשהוליד, וכמה שנים חי לאחר מכן? המלבי"ם: "יש חילוק בין קודם שהוליד ובין אחר שהתחיל להוליד תולדות, ולכן מנה בייחוד השנים שקודם הלידה בפני עצמן ושאחר כך בפני עצמן, מכל מקום לעניין מה שנברא להיות קיים באיש היו כולם שווים לטובה, ועל זה אמר 'ויהיו כל ימי אדם אשר חי', רוצה לומר שמצד שחי חיי האדם בעבודת בוראו, וכן אמר בכולם על דרך זה, כי כולם היו צדיקים והיו לב וסגולה, מה שאין כן בעשרה דורות שמנוח ועד אברהם, לא חשב שנית סך הכולל, כי רובם לא היו סגולה, והיה עניינם רק לקיום המין". הסבר הגיוני, המבוסס על השערה שרוב העשרה דורות הראשונים היו צדיקים ועשרה השניים – לא.

 

נוח

 

בראשית ו,י: וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת: מדוע נכפל בתורה הולדת שלושת בני נוח, אחרי שכבר נאמר זאת: וַיְהִי-נֹחַ, בֶּן-חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד נֹחַ, אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת (ה,לב)? מלבי"ם: "פירותיהם של צדיקים – תורה ומעשים טובים, ומצד גופו הבהמי". במילים אחרות, פעם אחת התורה מספרת שנולדו, כמו כל אדם שמוליד לקיום המין, ופעם שנייה לספר לנו שיש בתולדות אלה משום ביטוי לתורתו ולמעשיו הטובים של נוח.

ח,כב: עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה: מה חידש ה' בהבטחה זאת, הרי היה זרע וקציר גם לפני המבול? מלבי"ם: " התברר לחוקרי הטבע שכדור הארץ שינה מקומו בזמן מן הזמנים ... כי קודם המבול לא נטה השמש במעגלו השנתיי כ"ג מעלות מן המשווה לצפון ולדרום כמו שהוא עתה, רק מסלול השנתיי היה אז גם כן על קו המשווה או סמוך לו, ועל כן חיו בני אדם חיים ארוכים, כי לא ידעו מנגעי התקופות ושחנויי העיתים שזה סיבה לשינוי האוויר ונגעי בני אדם ומחלותם ... וקודם המבול לא היה זרע וקציר בכל שנה, רק אחד לארבעים שנה ... שעד עתה ... לא היה קור וחום ולא קיץ וחורף, שעתה שנטה השמש במסלולו במהלכו השנתיי ללכת על עגולת המזלות נוטה כ"ג מעלות וחצי – יהיה קור וחום, קיץ וחורף". הנה אישור לשינוי העולם ב 23.5 מעלות ('המפורסם').

ט,ג: כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: מדוע הותר לאדם לאכול חי, מה שלא הותר לו בעת הבריאה? מלבי"ם: "בימי אדם היו גופות בני האדם חזקים והפירות לא נשחתו עדיין ... אבל אחר המבול שנתקלקלו המזונות והאדם הוכן שיתפשט בקצווי ארץ .. שמאז נעשה קור וחום וצריך לבשר להעמדת בריאותו ... עתה הועלה האדם למדרגת מדבר, וכמו שאין עוול עם החי יאכל את הצומח, כי יתעלה בזה שישוב להתהפך לגוף בעל החי, כן אין עוול אם המדבר יאכל את החי ויתעלה להיות גוף של המדבר". ה' דואג לצרכינו ומתחשב במצב גופנו ביחס לסביבה בה אנו חיים.

יא,ז: הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם: מדוע רצה ה' להפריד את האנשים ולהפיצם בעולם? מלבי"ם: "לא נמתין עד שישחיתו כל בני האדם, רק עתה נעשה פירוד ביניהם על ידי פירוד הלשונות, שעל ידי כן נעשה פירוד ביניהם, וזה לטובת הכלל, כי כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם, שעל ידי שנפוצו על כל הארץ – לא נתפשטה הכפירה באלוהות לכל העמים". ה' דואג שבני אדם לא יושפעו מרשעים ולכן מפרידם. מעניין ואולי משליך גם על ה"בידוד" בימינו.

יא,כח-לב: וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים ... וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן: מדוע מזכירה התורה את מקום פטירתם של הרן ושל תרח? מלבי"ם: "(הרן) שתרח גרם מיתתו כי הוא הגיד לנמרוד שבניו עזבו עבודת הצלמים ועל ידי זה הושלמו לכבשן (חז"ל), ואמר שמת ב'אור כשדים' (בעת השלכתו לכבשן) ...תרח לא יצא לארץ ישראל כדי שיהיה אברהם נפרד מבית אביו שהיו עובדי אלילים ושלא ישתתפו בית אביו בברכת ה' עליו ובירושת הארץ ... (תרח) לא התעורר לבקר את בנו ובן בנו (לאחר שאברם עזבו והלך לארץ כנען), וזה היה בהשגחת ה' (לכן כתוב שמת בחרן)". כל מילה בתורה רומזת לעניין גבוה. מעניין.

לך לך

 

בראשית יב,ג-ד: וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: מדוע כפלה התורה 'ואברכה מברכיך' ו 'נברכו בך כל משפחות האדמה'? מלבי"ם: "מברכיך בלשון רבים כי המברכים יהיו רבים, שהם רוב אנשי העולם שקבלו דעותיו ואמונתו ובעבור זה יברכם ה' ... שעל ידך יכירו כי יש אל עליון וייוודע להם שורשי האמונה ויתברכו מה'". ברכה למברכים, שיתברכו בעקבות ברכתם.

יב,יג: אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ: מדוע הפקיר אברם את שרה כדי לקבל מתנות? מלבי"ם: "שתאמר (שרה) לכל האנשים שאת מבקשת להינשא לאיש, רק באשר את אחותי, ואי אפשר שתינשא לאיש בלעדי רשות אחיה והסכמתו ... שצריך לתת לי מתנות במחיר מה שארצה שתינשא לו... בזה התחכם אברהם להימלט כל מי שירצה אותה לאישה יבקש בעדה  מחיר גדול שאין בכוח איש לתת לו". אברהם לא שיער שהמלך העשיר יהיה מוכן לשלם.

יד,כג: אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם: מדוע לא רצה אברם לקחת לעצמו מן השלל, הרי הוא הצילו אחרי ייאוש בעלים? מלבי"ם: "על ידי ניצוח המלכים הכירו כל באי עולם שה' אל עליון ושהוא משגיח על יראיו ומפליא עמהם פלאות, אם כן השכר היותר גדול בעיניו, ולא יצוייר שיקבל עם זה עוד שכר אחר ... לא ידיו עשו את החייל הזה ...  רק ה' הוא היה הלוחם והמנצח, ואיך יקח מן השלל מאומה?". אברם מוותר על שכר כדי לפרסם בעולם את גדולת ה'.

טו,ג: וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי: האם לאברם היה ספק בהבטחת ה' לזרע משלו, שכבר נאמרה לו כמה פעמים קודם (לזרעך אתן את הארץ הזו; ושמתי את זרעך כעפר הארץ)? מלבי"ם: "הלא ימי חיי יחלפו בלא זרע והבן שייוולד לי סמוך למיתתי יהיה קטן ... העבד ייקח כל עושרי ולא ייתן לו מאומה". אברהם ידע שיהיה לו זרע, אך חשש שזה יקרה סמוך (לפני או אחרי) מיתתו.

טו,יג: וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה: מלבי"ם: "למה נגזר על בניו עבדות ועינוי בלא פשע? ...האומה אשר בחר ה' לסגולתו שם אותה תחילה בכור הברזל לצרף סיגי החומר ולזככה ולטהרה על ידי עוני ומכאובות". כמו ניתוח לצורך הבראה, כך העוני והעבדות לשם זיכוך לב האומה וצירופו אל ה'.

טז,ה: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ: מדוע מתלוננת שרי, והרי היא נתנה שפחתה בחיקו? מלבי"ם: "שרה חשבה שאברם הוציא אותה לחירות ועל כן היא מקילה בכבודה, וזה חמס, כי הייתה שפחתה מנכסי מלוג שלה, שאין הבעל יכול לשחררה". מעניין ששרה חשדה באברם בגזל וחמס. אתמהה.

יז,כז: וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת, וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר--נִמֹּלוּ, אִתּוֹ: מה משמעות הכתוב 'נימולו איתו'? מלבי"ם: "אם היו יוצאים מרשות אברהם לא היו חייבים במילה, וכן לא חל חיוב זה על זרעם". מילת הנוכרים הייתה בגלל קרבתם לאברהם ולא כחובה, ואינם כלולים בברית עם ה'.

 

וירא

בראשית יח,ג-ד: אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם: מדוע התורה עוברת מלשון יחיד לרבים? מלבי"ם: "כשרץ לקראתם לא סר מראות ה' מעליו וביקש שלא יעבור (בלשון יחיד) ממנו עד יקיים מצוות הכנסת אורחים". ה' חשוב, אך לא פחות חשובה הכנסת אורחים.

יז,כ-כא: זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה: אם ה' כבר ידע שחטאתם של בני סדום כבדה, מדוע גם ירד לראות? מלבי"ם: "בזה נעלה משפט ה' ממשפט בני אדם ... במקום הצדק (בבית המשפט) לא יביטו על עניין אחר – רק על רשע של המעשה, אבל במשפט האלוהים יביט על הצדיק ועל הרשע, רוצה לומר יבחן את הפועל את הרשע ותכונתו, וגם יבלן את העת באיזה עת הרשיע, ועניין החפץ ... וגם יביט על המעשה בכללו ובצירוף המקום שנעשה המעשה". ה' רוצה לבחון בכליו ובעיניו את הרשע לפני שגוזר כלייה על סדום ואנשיה.

יט,יז-כו: אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר ... וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח: מלבי"ם: "למה אמר אל תביט אחריך ולמה נעשית אשתו נציב מלח? ... בדרך שהלך לוט הלך הנגף אחריו (לפי הזוהר) ולא השיגתהו ... ואשתו של לוט שלכה מאחריו לא האמינה לדברי המלאך שאמר 'אל תביט אחריך' והביטה לראות את המהפכה, ונדבק בה הנגף וגופה נהפך לנציב מלח להיות לאות על רשעתה, כי היו מעשיה כמעשה אנשי סדום". אי אמונה היא רשע.

כב,ה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה: מלבי"ם: "למה ציווה לנערים לשבת פה, וטוב שדבר גדול כזה יהיה בקהל רב לקדש את השם? ... כי בוש מלפניהם לעשות מעשה שעד עתה היה זה תועבה בעיניו (להקריב אדם לאל), ולא רצה שילמדו לעשות כזאת, ועל כן הסתיר הדבר מהם". אברהם דאג לחנך את העולם לטוב, גם כאשר צווה מה שנראה בעיניו גדבר רע ומאולץ לביצוע במצוות ה'.

 

חיי שרה

 בראשית כג,ב: וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: מלבי"ם: "למה נתן ג' סימנים – 'קרית ארבע היא חברון בארץ כנען'? ... בקרית ארבע – שהיא מוכנת לקבורת הארבעה זוגות, חברון – ששם יתחברו הרוח עם הגוף, עולם העליון והתחתון, בארץ כנען – הקדושה". מיתת צדיקה משמעותית, לא רק חייה.

כד,יד: וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק: מלבי"ם: "ומה אם הנערה שיאמר לה הטי כדך ותעשה כן – לא תהיה ממשפחת אברהם? ... לא חשב כלל לקחת אשה ממשפחת אברהם". באמת אברהם לא ציווה אותו לקחת ממשפחתו אלא: כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ (ד). ה' גלגל כך שבאותו יום רבקה יצאה בעצמה לשאוב: וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת (טו), מה שלא קורה בכל יום, כי היא בת עשירים.

 

חיי שרה

 

בראשית כג,ב: וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: מלבי"ם: "למה נתן ג' סימנים – 'קרית ארבע היא חברון בארץ כנען'? ... בקרית ארבע – שהיא מוכנת לקבורת הארבעה זוגות, חברון – ששם יתחברו הרוח עם הגוף, עולם העליון והתחתון, בארץ כנען – הקדושה". מיתת צדיקה משמעותית, לא רק חייה.

כד,יד: וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק: מלבי"ם: "ומה אם הנערה שיאמר לה הטי כדך ותעשה כן – לא תהיה ממשפחת אברהם? ... לא חשב כלל לקחת אשה ממשפחת אברהם". באמת אברהם לא ציווה אותו לקחת ממשפחתו אלא: כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ (ד). ה' גלגל כך שבאותו יום רבקה יצאה בעצמה לשאוב: וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת (טו), מה שלא קורה בכל יום, כי היא בת עשירים.

 

תולדות

 בראשית כה,כא: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא: מלבי"ם: "מאין ידע יצחק שהיא עקרה ולא הוא? ... היו אימותינו עקרות כי כשייצא מן הקליפה פרי קודש – אין הטבע מוכנת מעצמה עד יופיע כוח אלוהי ... שהוא כבר הובטח על הבנים מעת העקדה והתפלל שהבנים יהיו ממנה". קשיים בחיים נועדו להחדרת אלוהים לתוכנו.

כה,לא: וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי: מלבי"ם: "איך רימה יעקב את אחיו לקחת ממנו הבכורה בנזיד עדשים? ... שממילא היא נמכרת לי אחר שאינך רוצה בה ('ויבז עשו את הבכורה'), וזה דומה כמי שרואה אחד שרוצה להשליך כיסו (ארנקו) לים, ומבקש שימכרהו לו בעד לחם ונזיד עדשים, שאין זה מרמה את חברו, רק כמציל מן ההפקר". המלבי"ם יכול להיות עורך דין טוב...

כז,ד: וְהָבִיאָה לִּי--וְאֹכֵלָה:  בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת: מלבים: "מה ראה יצחק לברך את עשו דווקא ולא את יעקב? ... רצה לברך את עשו ברוב עושר ודגן ותירוש וגבורה למלחמה ולממשלה, וזרע יעקב יהיו מיוחדים רק לעבודת ה'". ברכת יצחק לעשו הייתה אמורה להיות הצדקה לברכת הרוחניות ליעקב.  מעניין.

כז,מו: וַתֹּאמֶר רִבְקָה, אֶל-יִצְחָק, קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת: מדוע לא אמרה רבקה ליצחק שעשו מתכוון להרוג את יעקב? מלבי"ם: "לא רצתה לגלות ליצחק ... פן יצטער על זה". רבקה דאגה לשלום בעלה, גם בעת משבר כזה שבן אחד רוצה להרוג את הבן השני שלה. אישה מיוחדת.

 

ויצא

 

בראשית כח,י: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע: מלבי"ם: "למה אמר שנית שיעקב יצא מבאר שבע, וכבר אמר 'וילך פדנה ארם' (כח,ה)? ... כל הנביאים לא נבאו אלא בארץ, ונבואה זו הייתה בעת שיצא יעקב מבאר שבע והלך במהלכו לחרן, שאף שלא היה עדיין בחוץ לארץ, כבר עשה תנועת העתק מארץ ישראל לחוץ לארץ, וזה מאפיל זוהר הנבואה". קדושת הארץ מתגברת כאשר אדם מתכוון לעוזבה והאדם צריך חיזוק לפני שעוזבה. מעניין.

כח,כ-כא: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים: מלבי"ם: "משמע שעבד על מנת לקבל פרס? ... הלא לא הבטיחני שיהיה לי לאלוהים ... ועל כן אני נודר ... שאשאר בצדקתי". ה' הבטיח ליעקב בחלום רק וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת (טו), ויעקב נדר שיישאר עובד ה' אם יהיה לו לאלוהים.

לא,מה-מו: וַיִּקַּח יַעֲקֹב, אָבֶן; וַיְרִימֶהָ, מַצֵּבָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ-גָל: מלבי"ם: "למה היה צריך שני אותות, גל ומצבה? ... יקימו גל אבנים גדול שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם ... דברים שבסתר יקימו מצבה, שהייתה קדושה בימים ההם שבה יזכור ה' ויהיה לעֵד על הברית הנעשה ... יעקב התיירא מלבן שלא יעשה עמו רע בגלוי, ולבן התיירא מיעקב שלא יעשה רע לבנותיו בסתר ... ואם כן יעקב היה צריך להזמין את ה' היודע תעלומות לעד ... ואם כן היה צריך להקים מצבה .... ולבן שהתחייב את עצמו שלא יעשה רע בגלוי היה צריך להזמין אנשים לעדים והיה צריך להקים גל אבנים". גם בעת כריתת ברית השלום כל אחד חשב על צרכיו, ברית על הנסתר וברית על הגלוי.