====================================================================================

העולם הבא יתרחש ב- 21 ביוני

 

מי מעז לחשב את הקץ? הרי תיפח רוחם של מחשבי קיצין … ובכל זאת אעז ואקבע:

למיטב הבנתי, ולאור ביאור ר' עובדיה ספורנו לתורה, לפרשת נוח, בראשית ח', כ"ב, ימי העולם הזה ("ימי הארץ") הולכים מסתיימים ומתחיל עידן העולם הבא ב- 21 ביוני.

נשמע הזוי? בבקשה, מוזמנים להמשיך ולקרוא.

בסיס הרעיון הוא זה המובע במאמרי "קו הצפון העתידי - קו התפילה?" , שהתפרסם באתר "דעת": http://www.daat.ac.il/DAAT/israel/maamarim/kav-2.htm

אחזור בקצרה:

ישנו קו מסוים בעולם עליו קיימים מספר אתרים חשובים: (גן) עדן, גלעד, קבורת רחל, הר המוריה, קבר רחל, מערת המכפלה, הר סיני. ראה מאמרי "קווים, כיוונים וכוונות מאברהם אבינו ועד דוד המלך" שהופיע באתר "דעת":  http://www.daat.ac.il/daat/israel/kavim-2.htm

כל האתרים הנ"ל נמצאים על קו ישר אחד, תופעה מפתיעה כשלעצמה. ראו הסברים במאמרי הנ"ל. הקו האמור נמצא באזימות (מעלות מימין לקו הצפון, בכיוון השעון) 23.5 מעלות.

אזכיר את דברי הספורנו הנ"ל:

"ואמר שיהיה זה 'כל ימי הארץ', עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול, כאומרו 'הארץ החדשה אשר אני עושה' (ישעיה ס"ו, כ"ב), כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז, ויהיה תיקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם, כמו שהיה קודם המבול...".

לפני המבול, כך מלמדנו הספורנו, היה מישור תנועת כדור הארץ סביב השמש זהה למישור תנועת השמש. ולכן לא היה חורף וקיץ, אלא מזג אוויר אחיד בכל נקודה בעולם, דבר שגרם לבריאות מופלגת ולאורך ימים (של כ- 900 שנה לאדם).

בימי המבול השתנה מישור סיבוב כדור הארץ סביב השמש ב- 23.5% ביחס למישור תנועת השמש ביקום, ובכך נוצרו קיץ וחורף. הביטוי לשינוי זה הוא "חוג הסרטן" ו"חוג הגדי" בהם השמש נמצאת בזנית (שיא הרום) ב- 21 ביוני וב- 21 בדצמבר, מידי שנה בשנה. תאריכים אלה ידועים יותר כ"יום הארוך בשנה" או "היום הקצר בשנה". כדי שהשינוי הזה יקרה שוב במלואו והעולם ישוב למהלכו כמו לפני המבול, זה צריך לקרות או ב- 21 ביוני או ב- 21 בדצמבר, כי רק אז תהיה סטייה חזרה של כל 23.5 המעלות ביחס לשמש.

במאמרי "קו הצפון העתידי - קו התפילה?" הבעתי השערה כי הקו (באזימות 23.5 מעלות) המתואר בו מסמן את קו הצפון העתידי. ומדוע? אם השינוי הגדול של מישור תנועת כדור הארץ ביחס לשמש יקרה ב- 21 בדצמבר, הרי שקו האזימות המדהים שהוזכר ישתנה ב"עולם הבא" לאזימות 47 מעלות, דבר שהוא חסר משמעות. אך אם יקרה השינוי הגדול הנ"ל ב- 21 ביוני, הרי שהקו הנ"ל ייהפך להיות קו האפס, או "קו הצפון", ואז תהיה לו משמעות של קו המחבר את שני הקטבים החדשים של העולם (שגם הם יזוזו בהתאם), קו של תפילה ממעמקים לעליונים ולהיפך.

הבנו מכאן שהשינוי הזה, מעין ה"מפץ הגדול", יחול כנראה ב- 21 ביוני.  

התאריך מובע דווקא לפי הלוח הגרגוריאני ולא הלוח העברי כי מדובר בחישוב לפי תנועת השמש, והרי הלוח העברי מחושב לפי הירח.

נותרה רק השאלה, ב- 21 ביוני של איזו שנה. נקוה שהתשובה היא, השנה הקרובה הבעל"ט, שהרי לכך אנו מייחלים.

אורן מס, ירושלים, ז' כסלו תשס"ט, 4.12.2008   rmass@barak.net.il

==================================================================================

מתפרסם לראשונה באתר דעת תשס"ז • 2007

קו הצפון העתידי – קו התפילה?

 

בהמשך למאמרי "קווים, כיוונים וכוונות, מאברהם אבינו ועד דוד המלך" (המופיע באתר "דעת": http://www.daat.ac.il/daat/israel/kavim-2.htm), אביא כאן תיאוריה הקובעת כי קו הצפון הנוכחי אינו מראה על הצפון האמיתי, אלא אותו קו שנמתח במאמרי הנזכר, הוא הקו המורה את כיוון הצפון המקורי מששת ימי בראשית והוא קו הצפון האמור לשוב ולחול בעולם.

 

אחזור על האתרים החשובים הנמצאים על קו זה:

הר סיני, מערת המכפלה, קבר רחל, הר המוריה, קבורת רחל, גַּלעֵד, גן עדן.   

כן, כל ששה האתרים הנ"ל נמצאים על קו ישר אחד. זווית הקו היא 23.5 מעלות ימינה מקו הצפון הנוכחי (אזימות 23.5). תופעה זאת, שכל ששה האתרים הנ"ל (ובהחלט יכול להיות שיימצאו אתרים חשובים נוספים על קו זה), מהווה נקודת מחשבה, כיצד קרה הדבר, ומה כוונת בורא העולם בהעמידו אתרים אלה על קו ישר אחד. במאמרי הקודם ניסיתי להסביר זאת ב"קדושתה המיוחדת של ירושלים", בעיקר בעקבות הצטלבותו עם קו נוסף (קבר יוסף, בית אל, הר המוריה).

 

מאז התוודעתי אל פירוש ר' עובדיה ספורנו (ותודה למיכאל גרוס שהסב תשומת ליבי לכך)  לפסוק בפרשת "נח", בראשית, ח', כ"ב: "עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה - לֹא יִשְׁבֹּתוּ.". אומר הספורנו: "'לא ישבותו': מלהתמיד על אותו האופן בלתי טבעי שהגבלתי להם אחר המבול, וזה שילך השמש על גלגל נוטה מקו משוה היום, ובנטייתו תהיה סיבת השתנות כל אלה הזמנים, כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום, ובזה היה אז תמיד עת האביב, ובו היה תיקון כללי ליסודות וצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם". כלומר, עד ימי נח העולם היה בקו נטייה שונה מהיום אל מול מישור הולכת  השמש, וקו זה הוא שגרם להיות תמיד עת אביב (או חורף או סתיו או קיץ) בלא שינויים במזג האוויר במשך כל השנה, בכל מקום בעולם, דבר שהביא לאורך ימים רגיל של כ- 900 שנה. עצם השינוי בנטייה של העולם אל מול מישור הולכת השמש, דבר זה יצר "קו משוה" חדש הידוע לנו היום כקו מעלת הרוחב אפס. נטיית כדור הארץ מול מישור הולכת השמש בימי השיא של הקיץ והחורף ידועה כזווית 23.5 מעלות ומגיעה עד "חוג הסרטן" ו"חוג הגדי". ממשיך הספורנו: "ואמר שיהיה זה 'כל ימי הארץ', עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול, כאומרו 'הארץ החדשה אשר אני עושה' (ישעיה ס"ו, כ"ב), כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז, ויהיה תיקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם, כמו שהיה קודם המבול...". נבין מדברי הספורנו כי לעתיד לבוא, ישוב העולם לנטייתו הקודמת למבול אל נוכח מישור הולכת השמש, וההבדל בנטייה זו אל מול נטייתו היום יהיה 23.5 מעלות. מכאן נוכל להבין כי העולם ייטה ב- 23.5 מעלות, דבר שיגרום לקו הנזכר לעיל להיות קו הצפון החדש, ללא כל נטייה.

 

למעשה גילה לנו הספורנו שני דברים חשובים: שהעולם ייטה למישורו המקורי מול מישור הולכת  השמש, ובזה שוב יתבטלו עונות השנה, ודבר שני שהחי והצומח בעולם ישובו לחיות חיים ארוכים, כלומר האדם ישוב לאורך חיים רגיל של כ- 900 שנה. (הספורנו גם מגבה דעה זאת בפסוק מישעיה ס"ה, כ': "כי הנער בן מאה שנה ימות...", כלומר למות בגיל 100 ייחשב כאילו מת בימי נערותו).

 

אם כן, מצאנו שקו האזימות הנמתח מצד דרום מהר סיני, עובר את מערת המכפלה בחברון, חולף את אתר "קבר רחל" ומגיע להר המוריה, ומצד צפון מתחיל בגן עדן, עובר את גלעד, ומקום קבורת רחל ומגיע להר המוריה, מהווה קו הנמתח מדרום ומצפון, אל עבר מקום בית המקדש, והופך את מקום בית המקדש ל"תלפיות – תל שכל פיות פונות אליו".

 

זהו קו התפילה העולמי, ללא נטייה, ישר, בין שמיים לארץ.

 

אמן, כן יהי רצון, ובקרוב!

 

 

אורן מס, ירושלים, מוצש"ק חוה"מ פסח, תשס"ז  (rmass@barak.net.il)

===============================================================================

קווים, כיוונים וכוונות מאברהם אבינו ועד דוד המלך

עדן (?) - גלעד(?) - קבורת רחל (?) - הר המוריה - קבר רחל - מערת המכפלה - סיני (?)

מאת: אורן מס

 

קו אזימות מדהים קיים בעולמנו, והוא מכיל את שבעה האתרים הנזכרים בכותרת המשנה למאמר זה: עדן (?) - גלעד(?) - קבורת רחל (?) - הר המוריה - קבר רחל - מערת המכפלה - סיני (?). כן, כל האתרים האלו נמצאים על קו ישר אחד (!). אין ליחס מקריות לעובדה מדהימה זאת, והבה ננסה להציע הסברים.

 

גם אם אין דיוק מדעי מלא, והרי יש גם להתחשב בכך שכדור הארץ עגול, ואין יכולת מדידה מדויקת על ידי העברת קו ישר על פני כדור המתבטא במפה דו-ממדית, בכל-זאת יש לראות חשיבות בכוונה של אבותינו על-ידי הכיוונים הכלליים המותווים במאמר זה.

 

נתחיל באתר הנקרא קובור בני ישראיל, הנמצא בחבל בנימין מצפון לירושלים, בין חיזמא ליישוב אדם, בצמוד וממזרח לכביש "עוקף רמאללה", כביש מס' 60. לפי שמואל הנביא בדבריו אל שאול (שמואל א', י' 2), הבא אליו מביתו בגבעה (היא תל אל-פול, או "הוילה של חוסין") לרמה (היא הכפר של היום א-רם), בשליחות אביו לחפש את האתונות האבודות, ושמואל מכוון אותו ל"קבורת רחל בגבול בנימין", והנמצא באזור שבדרך מרמה לביתו בגבעה. האתר המכונה "קובור בני ישראיל" מתאים מאד למקום זה. המקום בנוי מכמה מבני-אבן גדולים, מלבניים ומאורכים (רוחב כ4- מטר, גובה כ2- מ', אורך בין 28 מ' ל- 120 מ').

לפחות 2 המבנים הסמוכים לכביש 60 הנם מכוונים לכיוון ירושלים, ובו זמנית גם לחברון. יעקב קובר את רחל בדרך, דרך אפרת, היא הדרך לאפרת (כמו "דרך חברון" היא הדרך לחברון, "דרך שכם" היא הדרך לשכם), כיון שלפי התנצלותו ליוסף (בראשית, מ"ח, 10) הייתה עוד "כברת-ארץ" לבא (לעיר הגדולה הסמוכה) אפרתה, ולפי הרמב"ן (פירושו לבראשית ל"ה, 16) מפרש מנחם בן-סרוק הביטוי  "כברת ארץ" כדרך רבה, "כברת" מלשון כביר, הרבה.

המקום מתאים להיות מקום קבורת רחל גם מן הטעם ששם עשויים לעבור בני ישראל בדרך לגלות בבל ושם "רחל מבכה על בניה" ו"קול ברמה נשמע" ו"רמה" הוא שם עירו של שמואל, הסמוך למקום, לפי עדותו של שמואל. ואם נרצה למצוא דרך מירושלים לגולה דרך "קבר רחל" אשר בסמוך לעיר בית-לחם של היום לא נמצא, כי אין דרך היורדת משם למעברות הירדן. יעקב מיקם את הקבר וכיוון אותו בהתאם להלכה לכיוון הר המוריה, ולפי שעשה אברהם אבינו בקוברו את שרה במערת המכפלה (כך מדד וצילם והעיד הרב יעקב משה שירד לקומת הקבורה שבמערת המכפלה). הר המוריה כבר היה מקום ידוע בקדושתו מאז עקידת יצחק, שהרי ה' כיוון את אברהם אל "המקום אשר אראך", כלומר המקום כבר נודע בקדושתו. וכן כיוון יעקב את הקבר לכיוון חברון, שהרי היה ברצונו להביאה לקבורה במערת המכפלה, כפי שהבנו מהתנצלותו ליוסף, כדלעיל. מכאן הבנו מדוע שלש הנקודות האלה הן על קו ישר אחד: קבורת רחל, הר המוריה, מערת המכפלה.

 

ונשאלת השאלה, איך קרה שהמסורת קובעת כי קבר רחל נמצא מדרום לירושלים ליד בית-לחם?

ידידי, חגי בן-ארצי, מציע הסבר מעניין: בימי התפלגות המלוכה, בימי ירבעם ורחבעם, היה אזור קבורת רחל אזור ספר ולחימה, והרי ידוע שרמה עברה מיד ליד כמה פעמים בתקופת המלוכה, ואולי חל איסור לתושבי יהודה להשתטח על קברה של רחל, הן מצד ירבעם, שרצה למנוע עבודת ה', והן מצד אמצעי הביטחון של מלכות יהודה וסביר שאף נעבדה במקום עבודה זרה כפי שעשה ירבעם בבית-אל, ולכן הקים אחד ממלכי יהודה, אולי כבר רחבעם, ציון לקבר רחל ליד בית לחם, ומיקם אותו גם הוא בכיוון מצד אחד לירושלים, ומצד שני לחברון, כפי שעשה יעקב. וכך מצטרף גם קבר רחל (בהבדל מ"קבורת רחל" לפי דברי שמואל) לקו הישר הנזכר.

אגב, גם אחרי ביטול מלכות ישראל ושיבת יהודה בימי כורש לא חודשה התפילה במקום קבורת רחל, כיוון שכנראה נעבדה שם עבודה זרה, ומגמת עזרא ונחמיה הייתה להשכיח מקומות כאלה, לכן גם לא חודש היישוב בבית-אל, שם נעבדה עבודה זרה, ולכן נשתכחה העובדה הזאת שקבורת רחל הייתה מצפון לירושלים ולא מדרומה, ומכאן שזאת מסורת כה עתיקת יומין ומושרשת.

 

אגב, מן הזוהר משתמע (לא ידוע לי מקור), כי דוד המלך גם הוא קבור בקו ירושלים-חברון, שהרי עירו הייתה חברון ובה מלך 7 שנים, ועיקר מלכותו הייתה בירושלים (33 שנים), ולכן קיברו מוקם בקו זה. מכאן יוצא שמקום קבורתו הסביר הוא דווקא בהר-ציון, ולא בעיר-דוד או ליד "מגדל דוד", שאינם נמצאים בקו האמור.

 

ועוד בדרך אגב אעיר, שאולי מכאן נוכל לפתח שיטה לזיהוי ערים או קברים. אם השיטה היא לקבור את המת בקו ירושלים ועירו של הנפטר, הרי שאם ידוע קברו של מי הוא, נוכל לזהות את עירו, או אם ידועה עירו של הנקבר נוכל לזהות של מי הוא הקבר הדורש זיהוי.

יש בארצנו הקטנה אתר אחד בלבד נוסף, המכונה בשם "קובור בני ישראיל". האתר נמצא ברמת הגולן, כ500- מטר ממערב ליישוב נוב, במורדות לכיוון תחילת האפיק של נחל אל-על. לא ידוע מי קבור שם, ולא ניכר מן המקום שהיה שם אתר קבורה. אני בא להציע זיהוי למקום זה כ"גלעד", אשר לבן קרא לו "יגר שהדותא". אם נתבונן בכתובים (בראשית, ל"א 25) הרי לבן "תקע את אחיו בהר הגלעד" (הנמצא מדרום לירמוך) ואילו יעקב "תקע את אהלו בהר", אולי בהר המכונה היום תל פרס, שהוא הבולט בשטח שמצפון לירמוך. לבן בא לאוהליו של יעקב לחפש את תרפיו, ושם נערך "הסכם השלום" ביניהם. יעקב מזכיר בדבריו ללבן פעמיים את המושג "פחד יצחק" ומקים מצבה. יעקב מזכיר את אביו, כי ממנו הוא שואב את הכוחות להתמודד עם לבן, הוא נשבע "בפחד אביו יצחק", כלומר הוא מכוון אליו לחברון את מחשבותיו, ולכן גם מכוון את מיקום האבן אשר הרים למצבה בכיוון חברון, אך גם לכיוון הר המוריה, המקום הקדוש לעם ישראל.

מדוע נקרא המקום, אם כן, קובור בני ישראיל ולא גלעד? שהרי יעקב ולבן לא הסכימו על שם המקום. זה קרא לו כך וזה קרא לו אחרת. נותר המקום ללא שם מוסכם. בדורות שלאחר מכן קיבל המקום את הכינוי אשר קיבל מקום קבורת רחל, "קובור בני ישראיל", על-שם האתר שבנה יעקב בחבל בנימין, כפי שהאתר שבגולן נבנה על ידי יעקב.

מן האמור לעיל, גם קובור בני ישראיל אשר בגולן מצטרף להיות על האזימות הנזכר.

 

במאמר מוסגר, אזכיר כאן שיעקב עשה לו כשיטה קבועה לקנות ולבנות אתרים בארץ ולכוון את מיקומם לפי אתרי הקדושה של עם ישראל. יעקב בא לשכם וקנה בה שדה במאה קשיטה (בראשית, ל"ג, 19), ועל שדה זה נקבר אחר-כך יוסף הצדיק. מיקומו של השדה נבחר על-ידי יעקב כך שהוא נמצא בקו ישר עם בית-אל (המזוהה עם בורג' בייתין בכפר בייתין), שם נגלו לו אלוקים, ועם הר המוריה. גם שלוש נקודות אלה נמצאות על קו ישר אחד: קבר יוסף, בית-אל, הר המוריה. מכאן אנו למדים על שיטתיות במעשיו של יעקב: הגלעד, השדה בשכם וקבורת רחל.

ועוד במאמר מוסגר, מניין יעקב ידע לחשב ולכוון בדיוק רב כל-כך, ללא מפות? ובכן, התורה מספרת כי ליעקב היו יכולות מיוחדות, שנאמר (בראשית, מ"ה, 27) "ותחי רוח יעקב אביהם", משמע שהייתה לו רוח מיוחדת, ויכולת נבואה והסתכלות שלא הייתה מצויה לכל אדם.

 

להפתעתנו הרבה, אם נמשיך את קו הר המוריה - מערת המכפלה הרבה דרומה, נגיע לג'בל מוסה, או מנזר סנטה קתרינה, הידוע בכינויו "הר סיני". משה ועם ישראל קבלו את התורה במדבר בחוץ-לארץ, ודווקא על הר זה, אשר אינו הגבוה מכל ההרים אשר סביבותיו כפי היה ראוי אולי לקבל עליו את התורה, כדין בית-כנסת שצריך להיות ממוקם במקום הגבוה והבולט שבעיר. לכן אולי מכוון ה' את מיקום ההר בקו הקדושה של ארץ-ישראל, הלא הוא קו ירושלים-חברון, ובכך כביכול התגברה קדושת ארץ-ישראל על טומאת חוצה לארץ, וזהו המקום בחוץ-לארץ שראוי לקבל בו את התורה, בטרם כניסתם לארץ-ישראל.

 

ועוד הפתעה נכונה לנו. אם נמשיך את הקו האמור הרבה הרבה צפונה נגיע לאזור אגם קבן במזרח תורכיה. מן האגם הזה יוצא נהר הפרת, ובמרחק כשעה נסיעה ממנו יש אגם אחר שממנו יוצא נהר החדקל. כלומר כאן המקום האפשרי של עדן, אשר ממנו יוצא נהר אשר ייפרד לארבעה ראשים, פישון, גיחון, חדקל ופרת (בראשית, ב' 10). אולי כל הרעיון של יעקב אבינו לבנות ולקנות לפי קווים וכיוונים נולד ממה שלמד מסבו אברהם, שהצטווה (בראשית, י"ג, 17) ל"התהלך בארץ לארכה ולרחבה". ומשמעות הדבר שאברהם מיפה את הארץ בקווי אורך ורוחב, ומדד אותה היטב ובמדויק כדי למצוא את המקום בו פוגע קו עדן - הר המוריה בעיר חברון, שכבר אז הייתה ידועה בגודלה ובחשיבותה (עיר בעלת כמה שמות, "קרית ארבע היא חברון", אשר נבנתה שבע שנים לפני צען מצרים, ועוד), והתעקש לקנות דווקא את מערת המכפלה אשר בקצה השדה אשר לעפרון החתי, והרי בו לפי המסורת נמצא פתחו של גן עדן, ובו קבורים אדם וחוה, אם לא בגופם, הרי ברוחם. כך מצא אברהם את המקום המדויק הקושר בין גן עדן לארץ-ישראל, ובו קבר את שרה אשתו, וכרה את קיברה כאמור לעיל לכיוון הר המוריה, ובעצם גם לכיוון גן עדן.

 

מכאן, הקו הישר (אזימות) המיוחד הקושר את האתרים הקדושים לעם-ישראל: עדן, גלעד, קבורת רחל, הר המוריה, קבר רחל, מערת המכפלה והר סיני, הנמצאים כולם על קו ישר אחד.

וקו הקדושה הנוסף שנזכר: קבר יוסף, בית-אל, הר המוריה,  מביאים אותנו למסקנה בדבר קדושתה המיוחדת של ירושלים, שבה נפגשים שני הקווים האמורים, שאליה כוונו כל התפילות, הכוונות והכיוונים של גדולי האומה.

 

הבה נייחל לגילוי הכוונות האמיתיות, למען הרבות תפילה במקומות הנכונים לכיוונים הנכונים, ובלבד שנכוון את ליבנו לאבינו שבשמים.

  כל הזכויות שמורות, תמוז תשס"ב  All rights reserved, June 2002