מקור בתורה

תורה למעשה

נושא ראשי

נושא משני

תת-נושא משני

ספר ה' (דברים) ד,ב: לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו

אין להוסיף או לגרוע מצוות ביחס למצוות ה' שמשה לימד את העם בצורה של חוקים ומשפטים (ה). שמירת מצוות אלה ועשייתן תיחשב בעיני העמים כחכמה ובינה (ו). אין לשכוח את הדברים שראו ושמעו העם בחורב (מתן תורה) ויש להעבירם מאב לבניו ולנכדיו (ט). יש להישמר מאד מלהזיק לעצמנו ולנפשנו (טו) בכך שנעשה לנו פסל או תמונה בתבנית (צורה) של זכר או נקבה (טז), בהמה, עוף, רמש או דג (יז-יח), ובכך שנעבוד ונשתחווה לשמש, לירח או לכוכבים (יט). שמירת החוקים והמצוות ייטיבו לעם לעולם ויאריכו ימיהם על האדמה בארץ ישראל (מ).

מהלך החיים

אמונה

אין להוסיף או לגרוע מצוות

ספר ה' (דברים) יג,א: לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו

אין להוסיף מצוות או לגרוע מהן.

מהלך החיים

אמונה

אין להוסיף או לגרוע מצוות

ספר ה' (דברים) טז,כא: לא תטע לך אשרה כל עץ

אין לטעת שום עץ ליד מזבח לה' ולא להקים שום מצבה (כב).

מהלך החיים

אמונה

איסור נטיעת אשרה

ספר ב' (שמות) כ,ב-ו: לא יהיה לך אלוהים אחרים

אין להאמין באף אל זולת ה', לא לעשות פסל ותמונה שיזכירו לך אל כלשהו, לא להשתחוות להם ולא לעבדם, ולא להזכיר (לשאת) את שם ה' לשוא.

מהלך החיים

אמונה

איסור עבודה זרה

ספר ב' (שמות) כג,יג: ושם אלוהים אחרים לא תזכירו

אין להגיד בפה שמות של אלילים.

מהלך החיים

אמונה

איסור עבודה זרה

ספר ג' (ויקרא) כו,א: לא תעשו לכם אלילים

אין לעשות אלילים (אפילו לצורך אחרים) ולא להקים פסל ומצבה לכבוד אלילים, ואף אין להכין אבן משכית לצורך השתחוויה לאלילים. שמירת שבת ויראה מן המקדש והעבודה בו, יסייע בידינו לקיים איסור זה של עשיית אלילים (ב).

מהלך החיים

אמונה

איסור עשיית אלילים, פסל ומצבה, שמירת שבת ויראת המקדש

ספר ד' (במדבר) ו,כג: כה תברכו את בני ישראל

כאשר כהנים מברכים את בני ישראל, הברכה תהיה בנוסח אחיד וקבוע מראש: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". אין לברך ברכות אחרות ולא בנוסח אחר, אלא "כה" וכה בלבד.

מהלך החיים

אמונה

ברכת כהנים

ספר ה' (דברים) כה,יז: זכור את אשר עשה לך עמלק

יש לזכור את מעשי עם עמלק לעם ישראל בדרך ממצרים. יש להשמיד (תמחה) את עמלק לכשננחל את הארץ ונשב במנוחה ובבטחה מכל אויב (אויביך מסביב) (יט).

מהלך החיים

אמונה

זכירת עמלק

ספר ב' (שמות) לד,יב: השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ

אין לכרות הסכם שלום ואחווה עם גויים היושבים בארץ ישראל. יש לשבור כל סימן של עבודה זרה שגויים אלה מקיימים בארץ ישראל (יג), כדי שלא תשתחווה גם אתה לאלוהים אחרים. כמו כן אין ליצור 'אלוהי מסכה', דהיינו אלוהים אחרים (יז).

מהלך החיים

אמונה

יישוב הארץ

ספר ה' (דברים) ו,ה: ואהבת את ה' אלוהיך

יש לאהוב את ה' בכל הלב, הנפש והרצון ('מאודך'), על ידי קיום מצוותיו ('הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום'), וזכירתן בלב, שינונן לבנים, דיבור בעניינן בבית ובדרך, בלילה וביום ('בשכבך ובקומך'), תוך קשירת תוכנן (אפילו לזמן קצר, רק לשם 'אות' – תזכורת) בכל יום (בשכבך ובקומך) על היד לאות שהנך מקיימן, ולזיכרון בין העיניים (ח), ושתהיינה כתובות על מזוזות הבתים והשערים (ט). אין לשכוח את ה' (יב), יש לירוא ממנו, לעבדו ולהישבע רק בשמו (יג). אין ללכת אחרי אלוהים אחרים (יד), לא לנסות את ה' (טז), אלא לשמור את מצוותיו, עדותיו וחוקיו שצווה אותנו (יז). יש לעשות רק מה שישר וטוב בעיני ה' (יח). יש ללמד את הבנים את תולדות העם החל מהעבדות במצרים עד לציווי ה' אותנו לקיים את חוקיו (כד).

מהלך החיים

אמונה

יראה וזכירה

ספר ה' (דברים) י,יב: מה ה' אלוהיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוהיך

יש לירוא מה', ללכת בכל דרכיו, לאהוב אותו, לעבדו בכל הלב והנפש, וכן לשמור מצוותיו וחוקיו (יג), לדבוק בו ולהישבע בשמו (כ). אהבת ה' ושמירת המצוות היא נצחית (כל הימים; יא,א). יש להישמר מלעבוד אלוהים אחרים (יא,טז).

מהלך החיים

אמונה

יראת ה'

ספר ה' (דברים) לב,ז: זכור ימות עולם

יש ללמוד את ההיסטוריה לדורותיה, לחקור אצל ההורים והזקנים, ולדעת את מעשי ה' בעולם, ושמירתו על עם ישראל (ח-יד).

מהלך החיים

אמונה

לימוד אהבת ה' את עם ישראל

ספר ה' (דברים) לא,יט: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת

חייב כל אדם לכתוב את "שירת האזינו" וללמדה כך שתהיה שגורה בפיו (שימה בפיהם).

מהלך החיים

אמונה

לימוד שירת האזינו

ספר ב' (שמות) לג,י: והשתחוו איש פתח אהלו

עבודת ה' של היחיד נעשית ביחידות, מפתח ביתו של היחיד.

מהלך החיים

אמונה

מקום עבודת ה'

ספר ה' (דברים) יג,ד: לא תשמע אל דברי הנביא ההוא

אין לשמוע לנביא או חולם חלום שיאמר ללכת אחרי אלוהים אחרים ולעבדם, ויש להמיתו (ו). יש ללכת אחר ה', לירוא רק מה', לשמור מצוותיו, לעבדו ולדבוק בו (ה). כמו כן אין לשמוע למי שינסה להשפיע ('כי יסיתך') לעבוד אלוהים אחרים, אף אם הוא אח, בן, רֵע (ז), אלא יש להרגו בסקילה, ראשית זה שמעיד על ההסתה ואחר כך כל העם (י-יא). אם כמה מיושבי עיר ידיחו את יושבי עירם לעבודת אלוהים אחרים (יד), יש להשמיד ולשרוף את כל העיר ושללה ולהמית את יושביה (טז-יז), וזאת לאחר חקירה מדוקדקת (טו), ואסור לבנות עיר זאת מחדש (יז).

מהלך החיים

אמונה

נביא שקר

ספר ה' (דברים) ח,א: כל המצוה אשר אנוכי מצוך לעשות – תשמרון לעשות

כדי לרשת את ארץ ישראל יש להקפיד לבצע (תשמרון) את כל מצוות ה', ללכת בדרכי ה' ולירוא אותו (ו), וכן  לזכור את הדרך בה הוליכנו ה' במשך ארבעים שנה במדבר (ב), כולל העינויים, אכילת המן, נס הבגדים שלא בלו והרגלים שלא ניזוקו (ג-ד). אסור לשכוח את ה' ולא לשמור את מצוותיו, משפטיו וחוקיו (יא).

מהלך החיים

אמונה

עבודת ה' בארץ

ספר ה' (דברים) כז,טו: ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה

אסור לעשות פסל ומסכה לצרכי עבודה זרה, המהווים תועבה לה'; אסור לקלל ולבזות הורים; אסור לשנות את גבולות הנחלות שנקבעו (מסיג גבול רעהו), אסור להכשיל עיוור בדרכו; אסור להטות משפט של גר, יתום ואלמנה; אסור לשכב אם אשת האב, עם בהמה, עם האחות, עם החותנת;  אסור להכות אדם בסתר; אסור לשופט לקחת שוחד כדי להרשיע אדם זכאי (להכות נפש דם נקי); אסור שלא לקיים את כל התורה ולעשות את כל המצוות.

מהלך החיים

אמונה

עיקרי העבירות

ספר ב' (שמות) יז,יד: כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק

חובה לזכור ולהעביר זיכרון זה מדור לדור ('שים באזני יהושע'), כי ה' ימחה את זכר עמלק. נראה לי כי החובה הנזכרת כאן היא לזכור שה' ימחה, ולא למחות בעצמנו. בסוף פרשת כי תצא נראה כי החובה למחיית עמלק חלה על הציבור.

מהלך החיים

אמונה

עמלק

ספר ב' (שמות) לד,כז: כי על פי הספר ה' (דברים) האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל

רק עשרת הדברים  ('אלה הדברים', ואלה בלבד) הכתובים על הלוחות, מחייבים את עם ישראל כלפי ה'.

מהלך החיים

אמונה

עשרת הדברים

ספר ה' (דברים) יז,י: ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך

יש לבצע במדויק ובלי סטיות (לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל; פסוק י"א) פסק דין שקבלת מכהן, לוי או שופט בירושלים (המקום אשר יבחר ה'; פסוק ח'), אליהם פנית ביוזמתך (וקמת ועלית; פסוק ח') בשאלה ובדין שלא יכולת לפתור בעצמך או על ידי שופטי עירך (כי יפלא ממך; פסוק ח'). אם השואל לא יבצע את פסק הדין – יומת.

מהלך החיים

אמונה

ציות למצוות ה'

ספר ג' (ויקרא) ד,ב: נפש כי תחטא בשגגה

עלינו להתייחס לחטא שנעשה בשוגג או בלא ידיעה באופן שונה מלחטא שנעשה בכוונה תחילה, כי התורה מתייחסת לכך באופן שונה. התורה מתייחסת באופן שונה לחטא שנעשה בלא ידיעה בפרק ד' פסוקים יג, כג, כח, וכן ה,יז.

מהלך החיים

אמונה

שוגג

ספר ב' (שמות) יט,ה: אם שמוע תשמע בקולי, ושמרתם את בריתי

יש לשמוע בקול ה' ולשמור את בריתו, כלומר מצוותיו.

מהלך החיים

אמונה

שמירת הברית

ספר ה' (דברים) כו,טז: ושמרת ועשית אותם, בכל לבבך ובכל נפשך

יש לשמור בכל הלב והיכולת את כל מצוות ה'.

מהלך החיים

אמונה

שמירת כל המצוות

ספר ב' (שמות) לב,יא: ויחל משה

בעת צרה, גדול הדור או מנהיג העם רשאי להתחנן לה', על אף התנגדות ה' לתחינה זאת (י), כדי לנסות ולבטל את גזרתו הקשה על העם, וזה אף עשוי להתקבל ('וינחם ה' על הרעה'; פסוק י"ד).

מהלך החיים

אמונה

תפילה

ספר ב' (שמות) כה,ב: מאת כל איש אשר ידבנו לבו

תרומה לה' צריך לתת מתוך נדיבות לב, ורצון כן לתת ממה שיש לאדם, ולא שיקח הלוואה לצורך תרומה זאת (ב). התרומה צריכה להיות ייעודית למטרה מסוימת (ג-ח).

מהלך החיים

אמונה

תרומה

ספר ב' (שמות) כה,ט: וכן תעשו

התרומה צריכה להיות מדויקת לפי הוראות ה', בלי כל תוספת לפְאֵר או החסרה לחִסכון.

מהלך החיים

אמונה

תרומה

ספר ה' (דברים) ל,ב: ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו

יש לשוב אל ה' ('לחזור בתשובה') ולקיים את מצוותיו (ח), לאחר שתחטא ותצא לגלות, או יקרה לך כל צרה אחרת מרשימת ה"קללות" (א).

מהלך החיים

אמונה

תשובה

ספר ה' (דברים) כב,ח: ועשית מעקה לגגך

יש להתקין מעקה יציב ובטוח על גג בית חדש.

מהלך החיים

ביטחון

גג ומעקה

ספר ה' (דברים) כב,ד: הקם תקים עמו

יש לסייע לבעל חמור או שור שנפלו בדרך מעומס המשא שעליהם, להקימם.

מהלך החיים

בין אדם לחברו

הקמת חמור או שור

ספר ג' (ויקרא) כה,לה: וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך – והחזקת בו

יש לתמוך באחיך וקרוב לך כאשר הוא בצרה כלכלית, והוא מבקש את עזרתך ("ומטה ידו עמך"), ולך יש אפשרות לסייע לו, כדי שלא ייאלץ למכור את נכסיו או את עצמו. הסיוע צריך להיות בתנאי שיחזיר את הסיוע, אך בלי כל ריבית או תוספת כלשהי (לז). בכל מקרה שאחיך או קרובך השתעבד לך, עליך להעסיקו בכבוד (מ) ולא ברידוי ובעבודת פרך (מג), ולשחררו בשנת היובל, יחד עם בניו (מא). תמיד קיימת זכות הפדיון למשועבד או לאחד מקרוביו (מח-מט), אם ישיגו  את הסכום הנדרש (ערך שנת עבודה כפול מספר השנים עד לשנת היובל; פסוק נ').

מהלך החיים

בין אדם לחברו

סיוע לאח, יחס לעבד, ריבית

ספר ג' (ויקרא) יח,ל: ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם

יש להציב שמירה וגדר (סייג) בפני עבירה של איסורי משכב עם נשים האסורות לך, בנוסף לאיסור עצמו, המביא לטומאה. הגָדר הוא גילוי יָזום של הערווה (ו-יט), העלול לגרום את  האיסור עצמו.

מהלך החיים

גילוי ערווה

גדר לאיסור

ספר ג' (ויקרא) יח,ו: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה

אין להתקרב בכוונה ולראות ערוותו של קרוב משפחה (כי זה גורם להגברת יצר המין ועלול להביא למשכב אסור). קרובי המשפחה הם: אב, אם, אחות, נכדה, אשת האב, אחות מן האב (אף שאינה מאמך), אחות אב, אחות אם, אח האב ואשתו, כלה (אשת הבן), אשת האח, אשה ובתה, אשה ונכדתה, אשה ואחותה יחד בחיי האשה, אשה נדה. אין להעניק זרע לאשת איש (כ) ולעבודת אל המולך (כא). אין לשכב זכר עם זכר (כב), ולא לתת זרע לבהמה (כג). אשה לא תאפשר לבהמה להרביע אותה (כג), כלומר לנסות להזריע בה את זרעו.

מהלך החיים

גילוי ערווה

פירוט האיסור

ספר ה' (דברים) כד,ז: גונב נפש מאחיו ... ומכרו – ומת הגנב ההוא

יש להמית אדם שגנב איש מישראל, גרם לו רעה (התעמר בו) ומכרו לעבדות אצל אחר.

מהלך החיים

גניבת אדם

מוות לגונב אדם ומכרו

ספר ג' (ויקרא) י,ט: יין ושכר אל תשת

יש להימנע משתיית יין ומשקאות משכרים כאשר אדם הולך להורות את חוקי ה' (יא) לבני ישראל. אדם שתוי שרוי בסביבה של חולין וטומאה (י) ואינו כשיר להורות את חוקי ה'.

מהלך החיים

הוראה

שכרות

ספר ג' (ויקרא) כד,יז: ואיש כי יכה כל נפש אדם – מות יומת

אין להכות אדם עד למותו – והמכה עד מוות – עונשו מוות.

מהלך החיים

הכאה

מום באדם

ספר ג' (ויקרא) כד,יט: ואיש כי יתן מום בעמיתו, כאשר עשה – כן ייעשה לו

אין להכות אדם עד כדי נתינת מום בו, ואם הכה עד כדי נתינת מום – כך יעשו מום בו, כגון שבר, עין, שן (כ). אין הבדל בין אזרח ישראלי לבין גר, הן לעניין המכה והן לעניין המוכה (כב).

מהלך החיים

הכאה

מום באדם

ספר ה' (דברים) כד,י: לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו

המלווה לא יכנס לביתו של הלווה בן-עמו (רעך) לגבות חוב כלשהו (משאת מאומה), אלא יעמוד מחוץ לבית והלווה יוציא אליו את החוב (יא). אם הלווה עני, יש להחזיר לו את משכונו הנחוץ לו ללילה, מדי ערב (יג).

מהלך החיים

הלוואה

מימוש משכון

ספר ה' (דברים) כד,ו: לא יחבול רחיים ורכב

אין למשכן, בתמורה להלוואה, כלי עבודה הכרחיים ללווה (כגון ריחיים ורכב).

מהלך החיים

הלוואה

משכון כלי עבודה

ספר ה' (דברים) כג,כ: לא תשיך לאחיך

אין לקחת מאחיך בן עמך  תוספת (ריבית) גבוהה (נשך) על הלוואה כספית או הלוואת מזון, אך כן ניתן לקחת ריבית גבוהה מנוכרי (כא).

מהלך החיים

הלוואה

ריבית

ספר ד' (במדבר) ה,ו: למעול מעל בה'

הלוקח בלא רשות מקדשי ה' (כגון תרומה לכהן או קרבן שהוקדש לכהן), עליו להתוודות, ולשלם לכהן שממנו לקח, את הערך שלקח בתוספת חמישית.

מהלך החיים

הקדש

מעילה

ספר ג' (ויקרא) כז,כו: אך בכור אשר יבוכר לה', בבהמה – לא יקדיש איש אותו

אין להקדיש לה' מה ששייך לה'. כל דבר שהוקדש לה' (אדם, בהמה או שדה) – אין למכרו ואין לפדותו (כח-כט). מעשרות מן התבואה – ניתן לפדות בתוספת תשלום של חמישית מן הערך (לא). כל בהמה עשירית שתבוכר לה' – אין להחליפה בבהמה אחרת, ואם יחליפנה – היא והמוחלפת – יהיו לה', ללא אפשרות פדיון (לג).

מהלך החיים

הקדש

פדיון והמרה

ספר ה' (דברים) יט,יד: לא תסיג גבול רעך

בעת ההתנחלות, אין לשנות את גבולות הנחלות, הכל חייב להישאר כפי שנקבע בגורל הראשון.

מהלך החיים

התנחלות

איסור הסגת גבול

ספר ה' (דברים) ז,ב: החרם תחרים אותם

כאשר נכבוש את ארץ ישראל מידי העמים שישבו עליה, יש להחרימם, לא לכרות אתם ברית, לא לרחם עליהם, וכן לא להתחתן אתם (ג). יש לנתץ ולשבור ולגדוע ולשרוף  את כל עבודת האלוהים שלהם בכל צורה (מזבח, מצבה, אשרה, פסילים) (ה). יש לשמור ולקיים את המצוות והחוקים והמשפטים שה' מצווה אותנו (יא).

מהלך החיים

התנחלות

החרמת הנוכרים בארץ

ספר ד' (במדבר) לה,ב: ונתנו ללוויים מנחלת אחוזתם

בעת חלוקת הארץ לנחלות, יש להפריש ללוויים ארבעים ושמונה ערים למגורים (שש 'ערי מקלט' ועוד ארבעים ושתיים ערים אחרות; פסוקים ו-ז), עם מגרש מסביב לערים למרעה בהמותיהם. המגרשים ישתרעו למרחק של אלף אמה (כשש-מאות מטר) מן החומה של העיר לכל צד, או למרחק אלפיים אמה (כאלף ומאתיים מטר) ממרכז העיר ('והעיר בתווך'; פסוק ה'), לכל כיוון (הגדול מביניהם). הערה: ערים ללוויים יינתנו רק במסגרת חלוקת הארץ לנחלות לכל המשפחות והשבטים ולפי הגורל שעשה משה, דבר שאינו אפשרי היום.

מהלך החיים

התנחלות

הפרשת ערים ללוויים

ספר ה' (דברים) יב,א: אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ

יש להקפיד ולקיים (תשמרון) בארץ ישראל, בכל עת שהעם חי בארץ (כל הימים אשר אתם חיים על האדמה), את הציווי האלוהי לאבד ולהשמיד כל מקום שנעשתה בו עבודת אלילים על ידי הגויים שישבו בארץ (ב), כולל בהרים הגבוהים, הגבעות ותחת העצים. יש לשבור ולשרוף את המזבחות, המצבות, עצי האשרה, והפסילים ששמשו לעבודת אלוהי הגויים, עד כדי איבוד שמם של האלילים מאותם מקומות (ג). עבודת האלוהים לא תהיה בכל מקום ('לא תעשון כן לה' אלוהיכם'; פסוק ד'), אלא במקום אחד בו יבחר ה' (ה), ורק לשם יש להביא את העולות והזבחים, המעשרות והתרומות, הנדרים והנדבות והבכורות (ו), ורק שם יש לאכול ולשמוח במה שכל אדם זוכה לקבל מאת ה' (ז). זבח לצורך אכילת בשר מותר בכל מקום (טו), רק אסור לאכול את הדם אלא לשופכו על הארץ (טז). מעשרות ובכורות, נדרים, תרומות ונדבות לה' אין לאכול מחוץ למקום בו יבחר ה' (יז).

מהלך החיים

התנחלות

עבודת ה' בארץ

ספר ד' (במדבר) לה,יא: והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם

בעת חלוקת הארץ לנחלות, יש לקבוע שש ערים שיהוו 'ערי מקלט לרוצחים בשגגה. שלוש מהן תהיינה בעבר הירדן המזרחי, ושלוש – בעבר הירדן המערבי. ערים אלה ישמשו רק את בני ישראל והגרים בה ברשות השלטון הישראלי (גֵר ותושב בתוכם), ורק אם רצחו בשוגג. אם הרוצח הרג מתוך כעס או שנאה בכלי אבן או עץ המסוגלים להרוג, אף אם לא התכוון להרוג, הרי הרוצח אינו מוגדר כ'שוגג' אלא כ'מזיד'. אם הרוצח הרג בטעות, בלי כל כוונה ובלי שנאה כלפי ההרוג, אף אם הרג בכל כלי (כב-כג) – הוא 'שוגג'. קרוב הנרצח (המכונה 'גואל דם') – יהרוג את הרוצח ה'מזיד' (יט). גואל הדם לא יהרוג ללא פסק דין של שופטי העם (כד; ל), פסק דין שיינתן אחרי שמיעת שני עדים מרשיעים לפחות (ל). אם נקבע שהרוצח הרג בשוגג, השופטים ידאגו שהרוצח יגיע בבטחה ל'עיר המקלט'. אם הרוצח ייצא מגבולות עיר המקלט – דמו יופקר לגואל הדם (כז). הרוצח ישוב לביתו בבטחה לאחר מות הכהן הגדול. אין לאפשר לרוצח במזיד לשלם כופר כדי שלא ימות (לא), ואין לאפשר לרוצח בשוגג לשוב לביתו לפני מות הכהן הגדול, תמורת תשלום כופר (לב). הערה: כיום אין דין זה חל כי לא ניתן לקבוע את שש ערי המקלט (כיוון שאין התיישבות ישראלית בעבר הירדן המזרחי (יד) ולא התנחלנו בכל השטח שנקבע כארץ ישראל בתוך תחומי 'ארץ כנען'), וכן כי אין כהן גדול.

מהלך החיים

התנחלות

ערי מקלט

ספר ד' (במדבר) לג,נב: והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם

חובה לקחת בעלות על ארץ ישראל (היא 'ארץ כנען' לשעבר; פסוק נ"א), כאילו ירשנו אותה מאבותינו ('והורשתם'), לשלוט בה, ולהתיישב בה (נג). לקיחת בעלות זאת כוללת: סילוק כל התושבים המקומיים ('כל יושבי הארץ'), השמדת דברים החשובים לתושבים המקומיים ('משכיותם') לעבודת האלילים שלהם, כולל צלמים (צורות של פסלים), מסכות ובמות. יש להנחיל לעם נחלות לפי הגורל שעשה משה, לפי המשפחות ולפי השבטים. היום, כיוון שלא ידוע מהו הגורל המדויק שעשה משה, ולא ידוע מיהם המשפחות והשבטים הנוחלים – אין לחלק את הארץ לנחלות, אך יש להורישה כנאמר לעיל.

מהלך החיים

התנחלות

שליטה בארץ

ספר ג' (ויקרא) טו,יט: אשה כי תהיה זבה ... שבעת ימים תהיה בנדתה

אישה הזבה דם בבשרה כמדי חודש – תֵחשב לנידה במשך שבעה ימים (אף אם פסקה קודם לכן מזוב דמה). הנוגע בה במשך שבעה ימים אלה – יטמא עד הערב. וכן מקום משכבה ומושבה יטמא (כ). כל הנוגע במקום משכבה או מושבה – יכבס בגדיו, ירחץ במים ויטמא עד הערב (כא-כב). אם האיש כבר שכב או ישב במקום משכבה או מושבה ואז היא נשכבה או התיישבה על המקום – האיש יטמא עד הערב, בלי צורך לרחוץ (כג). אם האיש ישכב את האישה הנידה – יהיה גם הוא טמא לשבעה ימים, וכן כל משכב שישכב עליו – יטמא (כד).

מהלך החיים

זבה, נידה, טומאה

ימי הנידה והזיבה, היטהרות

ספר ה' (דברים) כא,יט: ותפשו בו אביו ואמו

הורי בן שבאופן תמידי (סורר ומורה) אינו מציית להוריו, ואינו מוכן לחזור לדרך הישר אף שנענש קשות ('ויסרו אותו, ולא ישמע אליהם') חייבים לאחוז בו בכוח (ותפשו) ולהביאו לבית הדין שבעירו, להעיד על כך שאינו מציית להם בשום אופן, וגם אוכל בפראות ומשתכר (זולל וסובא). לאחר שיִפָּסק דינו, כל אנשי העיר ירגמו את הבן באבנים, ויביאו למותו.

מהלך החיים

חינוך

בן סורר ומורה

ספר ד' (במדבר) לא,כג: כל דבר אשר יבוא באש – תעבירו באש וטהר, אך במי נידה יתחטא

טיפול בשלל מלחמה ציבורית יתבצע כך: החוזרים מן המלחמה והשלל חייבים לעבור טהרה בטרם ישובו למחנה. החיילים יכבסו בגדיהם ביום השביעי מסיום המלחמה (כד), ואילו השלל יטוהר ויתחטא במי נידה (מים שיישפכו על השלל). אם ניתן להעביר את השלל באש, כגון: זהב, כסף, נחושת, בדיל, עופרת – חובה לעשות זאת לפני החיטוי במים (כג). חלוקת השלל תתבצע כך: חצי לחיילים שהשתתפו במלחמה ('תופשי המלחמה היוצאים לצבא'; פסוק כ"ז) וחצי ליתר העם. החיילם והעם חייבים להפריש תרומה מן השלל לטובת הכהנים והלוויים המשרתים את העם. התרומה תהיה כך: החיילים יפרישו חמישית אחוז, ויתנו לכהנים (כח-כט), ואילו העם יפריש שני אחוזים, ויתנו ללוויים (ל). הערה: אם אין כהנים ולוויים המשרתים במשכן ה' – אין להפריש תרומות מהשלל, אך החלוקה תהיה כפי שנקבע (חצי לחיילים וחצי ליתר העם).

מהלך החיים

טומאה וטהרה

איך לטהר

ספר ד' (במדבר) יט,יא: הנוגע במת לכל נפש אדם, וטמא שבעת ימים

הנוגע באדם מת – יטמא שבעה ימים, ויוכל להיטהר מטומאה זאת רק אם יתחטא ביום השלישי והשביעי לטומאתו (יב) במי אפר הפרה האדומה עליה הצטוו (ב-י) באופן חד-פעמי ("לחוקת עולם"; פסוק י). מי אפר הפרה אמורים היו לשמש את העם לתמיד, אלא שהיום אין מי אפר פרה אדומה, ואין אפשרות להיטהר מטומאת מת. כן יש לטהר מטומאת מת כל מי שנכנס לאוהל שנמצא בו מת, וכן כל חפץ אשר באוהל. וכן יחול דין טומאה על מי שנגע בשדה במת, או בעצם אדם, או בקבר (טז). הטהרה מטומאת המת שבאוהל או בשדה תהיה על ידי הזאת מים חיים שעורבבו בעפר שנמצא במקום שריפת חטאת (היא הפרה האדומה; ראה פסוק ט'), בעזרת אזוב, על ידי איש טהור ביום השלישי והשביעי לטומאה (יז-יט).

מהלך החיים

טומאה וטהרה

טומאת מת

ספר ה' (דברים) כג,י: ונשמרת מכל דבר רע

יש להישמר בעת מלחמה מדברים רעים המביאים לטומאה, כגון קֶרי, המצריך רחצה במים והתנתקות מן המחנה למקום מסומן מראש (יד) עד לערב (יא-יג), וכן צואה, אותה יש לכסות בעפר באמצעות כלי מיוחד לכך (יתד)  שיהיה לכל לוחם, במקום המסומן שמחוץ למחנה (יד). יש לשמור על קדושת מחנה הלוחמים (טו).

מהלך החיים

טומאה וטהרה

טומאת קרי וקדושת המחנה הצבאי

ספר ג' (ויקרא) טו,טז: ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע – ורחץ במים את כל בשרו

איש שיצאה ממנו שכבת זרע – חייב ברחיצת כל גופו ויטמא עד הערב, וכן כל בגד ועור שיהיה עליו שכבת זרע – יכובס ויטמא עד הערב (יז). איש ואישה ששכבו והייתה שכבת זרע – שניהם ירחצו במים (לא חייבים את כל גופם) ויטמאו עד הערב (יח).

מהלך החיים

טומאה וטהרה

שכבת זרע

ספר ג' (ויקרא) יב,ב: וילדה זכר – וטמאה שבעת ימים

אישה היולדת זכר תהיה טמאה כל עוד תהיה נידה, אך לא פחות משבעה ימים (גם אם פסקה נידתה תוך פחות משבעה ימים). התינוק ימול ביום השמיני ללידתו (ג). במשך 33 ימים מסוף ימי טומאת הנידה היא לא תיגע ("תשב בדמי טהרה") בשום דבר קדוש (ד). אם האישה תלד נקבה – תהיה טמאה כימי נידתה, אך לא פחות משבועיים, ולאחר מכן במשך 66 ימים נוספים – לא תיגע בשום דבר קדוש (ה).

מהלך החיים

יולדת

נידה, מילה, טומאה

ספר ב' (שמות) כג,לא-לג: לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית

כאשר תשבו בארץ ישראל וגבולך יהיה מים סוף עד הים התיכון וממדבר סיני עד נהר פרת, יש לגרש את יושבי הארץ (ל"א), אין לכרות עמהם ועם אליליהם ברית (ל"ב), אין לאפשר להם לשבת בארץ (ל"ג).

מהלך החיים

יישוב הארץ

יחס לזרים

ספר ה' (דברים) כא,טז: לא יוכל לבכר את בן האהובה

בכור הבנים יורש מאביו פי שניים משאר אחיו הזכרים, אף אם הבן הבכור נולד מאישה שנואה, ויש לו בנים מאישה אהובה. האב אינו יכול לשנות את חוק ההורשה, לפיו הבן הבכור יורש פי שניים מיתר אחיו.

מהלך החיים

ירושה

ירושת הבכור

ספר ד' (במדבר) כז,ח: איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו

בעת חלוקת הנחלות בארץ ישראל, וכן בכל הורשת רכוש המת ("חוקת משפט"; פסוק י"א), במידה ולמוריש אין בן – יינתן רכושו או נחלתו לבתו, ואם אין לו בת – יינתן לאחָיו, ואם אין לו אחים – יינתן לאחֵי אביו, ואן לו דודים מצד אביו – יינתן לקרובו הקרוב אליו ממשפחתו, לירושה ולהורשה אחריו.

מהלך החיים

ירושה

מי יורש

ספר ב' (שמות) כב,כ: וגר לא תונה

אין להונות (לרמות בענייני כספים) גר, ולא ללחוץ אותו (בענייני כספים) תוך כדי ניצול מעמדו הרעוע. וכן אין לענות ולפגוע באלמנה ויתום, תוך כדי ניצול מעמדם החלש.

מהלך החיים

כלכלה

יושרה

ספר ב' (שמות) כב,כד-כו: אם כסף תלוה את עמי

אין להיות כנושה לאדם שהלווית לו כסף, ואין להטיל עליו ריבית גבוהה מהמקובל (נשך) (כד). יש להחזיר לו משכונו לכשיצטרך לו מאד (כה).

מהלך החיים

כלכלה

יושרה

ספר ה' (דברים) כה,יג: לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן

יש לנהוג במסחר ביושר ולא לרמות כלל בצורה של משקל שונה (אבן ואבן).

מהלך החיים

כלכלה

יושרה

ספר ב' (שמות) לד,כא: ששת ימים תעבוד

יש לעבוד (אף אם האדם עשיר) במשך ששת ימי השבוע, ואין להתבטל ממלאכה. ביום השביעי יש לשבות ממלאכות המקובלות בכל תקופה כייצרניות במשך ששת ימי השבוע, כגון חריש וקציר.

מהלך החיים

כללי

חיוב עבודה בימות החול

ספר ב' (שמות) כ,יא-יג: כבד את אביך ואת אמך

יש לכבד את ההורים, אסור לרצוח, אסור לנאוף, לא לגנוב, לא להעיד עדות שקר, לא לחמוד את בית חברך, את אשתו ואת רכושו.

מהלך החיים

כללי

עשרת הדברים

ספר ג' (ויקרא) יא,ג: כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות, מעלת גרה, בבהמה – אותה תאכלו

מותר לאכול מן הבהמה רק בהמה שיש בה את כל שלוש התכונות – מפריסה פרסה, שוסעת שסע, מעלת גרה. אם חסרה אפילו תכונה אחת מהשלוש – אין לאכלה ואין לגעת בנבלתה (ח).

מהלך החיים

מאכל

בהמות

ספר ג' (ויקרא) יא,ט: כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים – אותם תאכלו

מותר לאכול כל דג בכל צורות המים (ימים ונחלים) אם יש בו את שתי התכונות – סנפיר וקשקשת. אם אין אחת משתי תכונות אלה – אסור לאכלו ויש להתרחק מנבלתו בכל בחינה (מבחינה גופנית ונפשית; "אל תשקצו את נפשותיכם"; יא,מג, וכן "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו"; דברים ז,כו).

מהלך החיים

מאכל

דגים

ספר ג' (ויקרא) ז,כו: וכל דם לא תאכלו

אין לאכול דם של עוף או בהמה, ואם יאכל דם – נפשו תכרת מעמיה (כז).

מהלך החיים

מאכל

דם

ספר ג' (ויקרא) ז,כג: כל חֵלֶב שור וכשב ועז – לא תאכלו

אין לאכול חֵלֶב של שור, כבש ועז, ואם יאכל ממנה אדם – נפשו תכרת מעמיה (כה). מותר לעשות מלאכה ולסחור בחלב של נבלה (חיה המותרת לאכילה, שמתה מעצמה או שנטרפה), אך לא לאכלו (כד).

מהלך החיים

מאכל

חלב

ספר ג' (ויקרא) יא,לט: וכי ימות מן הבהמה ... הנוגע בנבלתה – יטמא עד הערב

בהמה המותרת באכילה, שמתה בלא התערבות אדם – נגיעה בה או אכילה ממנה אינן אסורות (מ), אך הן גורמות לטומאה עד הערב ומחייבות כיבוס בגדים. שרץ על הארץ וכל זוחל על גחונו – אין לאכול, כדי לא לשקץ (לקלקל) את הנפש ולהיטמא בהם (מג).

מהלך החיים

מאכל

טומאה

ספר ב' (שמות) כב,ל: בשר בשדה טרפה לא תאכלו

אין לאכול בשר של חיה שנטרפה, אלא להשליכה לכלב שיאכל אותה.

מהלך החיים

מאכל

טריפה

ספר ג' (ויקרא) יא,יג: ואת אלה תשקצו מן העוף

עופות טורפים שהתורה מונה את שמותיהם – אסורים באכילה וחייבים בשיקוץ (ריחוק גופני ונפשי). עופות ההולכים על ארבע ולהם גם כרעיים (כעין כנפיים) מעל רגליהם לצורך ניתור – מותרים באכילה (כא), אך ללא כרעיים – הם שקץ (כג). אין איסור נגיעה בנבלת עופות, אלא שהנוגע בנבלתם יטמא עד הערב, ואז חייב בטהרה, דהיינו כיבוס בגדים (כה).

מהלך החיים

מאכל

עופות

ספר ג' (ויקרא) יא,כט: וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ

אין לגעת בשרץ מת (חולד, עכבר, צב, אנקה, כוח, לטאה, חומט, תנשמת), וממילא אין לאכלו. אם יפול מנבלתו על חפץ אחר – יש לטהר החפץ על ידי הטבלת החפץ בערב במים (לב). אם יפול על כלי חרש – יש לשבור הכלי (לג), ואם יפול על מאכל או משקה – המאכל יטמא וייאסר באכילה (לד). אם יפול על תנור וכיריים (מִחרש) – יש לשבור התנור והכיריים (לה), אך אם יפול על מעיין או בור או מקווה מים – המים יישארו טהורים, רק הנוגע בנבלתם להוציאם מהמים – יטמא (לו). אם יפול על זרע יבש שטרם נבט ונעשה צמח הנותן פרי – אינו מטמא והזרע יישאר טהור (לז), אך אם הזרע היה רטוב במים – הזרע יטמא (לח).

מהלך החיים

מאכל

שרצים וטומאה

ספר א' (בראשית) יז,יב: ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם

יש למול כל בן זכר בהגיעו לשמונה ימים.

מהלך החיים

מילה

זמן המילה

ספר ב' (שמות) כב,יז: מכשפה לא תחיה

אין לסייע למכשפה לחיות. אין כאן ציווי להרגה.

מהלך החיים

מכשפה

לא להחיות

ספר ה' (דברים) כ,א: לא תירא מהם

בעת מלחמה על אויב – אין לירוא מכוחו של האויב אלא לסמוך על ה'. הכהן הגדול ילווה את הלוחמים ויעודד אותם בדרך של אמונה בכוח ה' להושיע ולנצח במלחמה (ב-ד). קציני הצבא (השוטרים) יוציאו משורות הלוחמים וישלחו חזרה לבתיהם את הלוחמים שבנו בית חדש ולא חנכו אותו, או שנטעו כרם וטרם חללו את פריו בשנה הרביעית,  או מי שארס אישה וטרם הכניסה לביתו, או מי שפחדן בטבעו. אלה שיישארו בין הלוחמים יתכוננו למלחמה בהולכת הקצינים והמפקדים (ה-ט).

מהלך החיים

מלחמה

ביטחון בה'

ספר ה' (דברים) כ,י: וקראת אליה לשלום

מלחמה יזומה על ידך (כי תקרב) תפתח בקריאה לאויב להיכנע. כניעה תיחשב אם האויב יפתח את שערי עירו ויאפשר גישה חופשית לכל מקום, ישלם מס וימסור עצמו לעבודות (יא). חוסר כניעה כזאת אלא לחימה בך, ונצחון שלך תחייב אותך להרוג את כל הזכרים שבאויב. אפשר לקחת שלל את הנשים והטף וכל הרכוש (יב-יד). אם העיר שבאת להילחם עליה ביוזמתך היא קרובה ומיקומה בשטחי ארץ ישראל שישבו בה העמים חתי, אמורי, כנעני, פריזי, חוי, יבוסי, בה יש להרוג כל נשמה (טו-טז). בעת המצור או הלחימה על העיר אין להשחית את עצי המאכל שמסביבהּ (יט), אך כן ניתן להשחית עצים שאינם למאכל (כ).

מהלך החיים

מלחמה

קריאה לשלום

ספר ה' (דברים) יז,טו: מקרב אחיך תשים עליך מלך

מינוי מלך לעם אינו חובה, אלא רק אם העם ידרוש זאת כאשר כבר ירש את ארץ ישראל (יד). המינו יהיה לרצון ה' (טו) ורק מקרב העם, ולא נוכרי. המלך ינהג בענווה, לא ירבה נשים ולא כסף ולא סוסים לאות גאווה (טז-יז, כ) אלא יכתוב לעצמו ספר המכיל את החוקים אשר בספר דברים (משנה התורה הזאת) וילמד בו כל ימיו (יח-יט).

מהלך החיים

ממשל

מינוי מלך

ספר ב' (שמות) ל,יג: זה יתנו

כאשר הנהגת העם רוצה לִמְנות את מספר האוכלוסיה, על כל אדם זכר החל מגיל עשרים (יד) לתת תרומה לה' בסך מדויק של מחצית השקל, ובכך נפשו תכופר. כסף זה ישמש לאחר מניינו לצורך עבודת אוהל מועד (טז). נראה לי שדין זה אינו חל כאשר אין אוהל מועד או בית מקדש, כי אז התרומה לא תהיה לה', כפי המחויב (יג), וניתן לִמְנות את האוכלוסיה בכל צורה, לא דווקא על ידי מניית "מחצית השקל".

מהלך החיים

מניין אוכלוסיה

אופן המניין

ספר ה' (דברים) יד,כב: עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה

יש להפריש עשירית מכל תבואה שמקורה בזרעים (תבואה וירקות), וכן עשירית מהפקת היין (תירוש) והשמן (יצהר), וכן בכורות הבקר והצאן, פעם אחת בשנה, ולאכלם במקום שיבחר ה' (כג). אם הדרך רבה עד למקום ההוא וקשה לך להביא מאכלים אלה לשם, ניתן למכרם במקום מגוריך, ולהביא הכסף למקום הנבחר ולרכוש שם מאכלים שישמחו אותך ולאכלם שם, יחד עם בני ביתך (כד-כו), ויחד עם לויים משכניך (כז). כל שלוש שנים, במקום להביא למקום שייבחר, יש להוציא את כל המעשרות שהפרשת באותה שנה ולהוציאם ליד שער ביתך (כח), כדי שיבואו הלוויים, הגרים, היתומים והאלמנות אשר גרים בעירך, ויאכלו וישבעו (כט).

מהלך החיים

מעשר

הפרשה, פדיון, אכילה

ספר ב' (שמות) כב,כח-כט: בכור בניך תתן לי

יש לתת לה' ללא איחור את המגיע מאתנו: מלאה ודמעה (מעשרות), בכור בבנים (כח), בכור בצאן ובשוורים (ביום השמיני) (כט).

מהלך החיים

מעשר

מתי

ספר ה' (דברים) כו,יב: ונתת ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה

חובה לתת המעשרות של השנה השלישית (מתוך מחזור של שבע שנים) ללוי ולגר וליתום ולאלמנה אשר בעירך (ואכלו בשעריך ושבעו), ולא להעלות את המעשרות של אותה שנה למקום הנבחר (בירושלים). יש להצהיר בתפילה לה' כי האדם הוציא את כל המעשרות מביתו ונתן ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה, וכי לא לקח לעצמו או לצרכי קבורה (ולא נתתי ממנו למת), ולא הפריש בטומאה, ויבקש מה' שיברך את עמו ישראל ואת אדמתו, שתמשיך להניב בשפע (ארץ זבת חלב ודבש).

מהלך החיים

מעשר

נתינת המעשר

ספר ה' (דברים) כב,א: השב תשיבם לאחיך

יש להשיב כל אבדה (כגון חיה, בגד, או אבדה אחרת) השייכת לבן עמך (אחיך) המוכַּר לך. אם אינו מוכַּר לך – אתה חייב (לא תוכל להתעלם) להביאה לביתך ותוכל להשתמש בה (והיה עמך) עד שיבוא בעל האבדה לדרשה, ואז תשיבנה לו.

מהלך החיים

מציאה ואבדה

השבת אבדה

ספר ה' (דברים) כד,טז: לא יומתו אבות על בנים

אסור לדון למוות אדם על חטא של קרוב משפחה (אב או בן), אלא כל אדם ידון למוות על חטאו בלבד. אין להטות משפט לטובת גר ויתום או לרעתם, ולא למשכן בגד של אלמנה (יז). יש לזכור כי היינו עבדים במצרים, וה' הצילנו משם.

מהלך החיים

משפט, עדות, שופט

אחריות אישית על חטא

ספר ה' (דברים) כא,כב: ותלית אותו על עץ.

איש שהומת על ידי בית דין, יש לתלות את נבלתו על עץ ביום, ולקברו עוד בטרם ירד הלילה (לא תלין).

מהלך החיים

משפט, עדות, שופט

איסור הלנת גוויית המוצא להורג

ספר ה' (דברים) יז,ה: והוצאת את האיש ההוא

יש להרוג בסקילה אדם הגר בקרבך (ב) שעבד אלוהים אחרים כגון שהשתחווה לשמש או לירח (ג), וזאת לאחר בדיקה מעמיקה (ד), של שניים או שלושה עדים (ו). העדים יסקלו ראשונים ולאחר מכן כל העם יסקלו, עד מות אדם זה.

מהלך החיים

משפט, עדות, שופט

איסור עבודה זרה

ספר ה' (דברים) טז,יח: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך

יש למנות בכל עיר גדולה שופטים (לשפיטה) ושוטרים (קצינים להנהגת שמירה ולחימה על העיר; כ,ה). השופטים ישפטו בצדק, ללא משוא פנים לעני או לעשיר ולא יקחו שוחד.

מהלך החיים

משפט, עדות, שופט

מינוי ושפיטה

ספר ה' (דברים) כה,ב: והפילו השופט והכהו לפניו

אם שופט דן אדם למלקות, יכנו השופט בעצמו ומיד (ויכהו לפניו), אך לא יכה יותר מארבעים מלקות (ארבעים יכנו, לא יוסיף).

מהלך החיים

משפט, עדות, שופט

מלקות על ידי השופט

ספר ה' (דברים) יט,טו: לא יקום עד אחד באיש

אין להרשיע במשפט אדם על חטא כלשהו, על פי עד אחד, אלא על פי שניים או שלושה עדים. אם יתברר שאחד העדים העיד עדות שקר, יש לבצע בו את העונש שהיה אמור לקבל בעל הדין אם עדותו הייתה מתקבלת (יט), וזאת ללא רחמים, אפילו לקחת את נפשו, או את עינו, שנו, ידו או רגלו (כא).

מהלך החיים

משפט, עדות, שופט

מספר העדים

ספר ה' (דברים) יט,ב: שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך

יש להבדיל בארץ ישראל שלוש ערים שישמשו כ"ערי מקלט" לרוצחים בשגגה (ד-ה), וזאת לאחר כיבוש הארץ וישיבה בה (א). מיקום הערים יהיו במרחק זו מזו של שליש הארץ המיושבת (ג). לכשיורחב כיבוש הארץ – יש להוסיף עוד שלוש ערי מקלט (ח-י). רוצח במזיד (יא) שנס לעיר מקלט יוצא משם על ידי בית דין של עירו, ויימסר לגואל הדם שיהרוג את הרוצח (יב), ללא רחמים (יג).

מהלך החיים

משפט, עדות, שופט

ערי מקלט

ספר ב' (שמות) כג,א-ט: לא תשא שמע שוא

דיני משפט, עדים ושופטים: עד לא ישבע בשם ה' לשוא, ולא יעיד שקר לטובת רשע (פסוק א'). שופט לא יצרף את דעתו להרשיע אדם בגלל שכך קבעו רוב השופטים, אלא יכריע לפי דעתו הוא (ב'). שופט לא יעדיף עני בגלל עניותו, אלא ישפוט לפי האמת (ג'). בעלי הדין (התובע והנתבע, 'האויב והשונא') לא יושפעו מנסיבות הדין שביניהם ולא יפתחו ביניהם איבה, עד כדי אי השבת אבדה (ד') או אי סיוע בהרמת משא החמור שרבץ מעומס המשא (ה'). השופט לא יושפע מעניות הנידון (ו'), לא יקח שוחד בשום מקרה (ח') ולא ילחץ במשפט את הגר (ט').

מהלך החיים

משפט, עדות, שופט

שבועה, שפיטה

ספר ג' (ויקרא) כז,ב: איש כי יפליא נדר – בערכך נפשות לה'

אדם שמחליט לנדור לה' את ערך עצמו או ערך של אדם אחר, תעריף הנדר הוא קבוע: זכר בין גיל עשרים לשישים: חמישים שקלי קודש, נקבה – שלושים שקלים, זכר בין גיל חמש לעשרים – עשרים שקלים, ונקבה – עשרה שקלים, זכר מבן חודש ועד חמש שנים – חמישה שקלים, ונקבה – שלושה שקלים, זכר מבן ששים ומעלה – חמישה עשר שקלים, ונקבה – עשרה שקלים. אם האדם עני וערכו פחות מהמצוין ("מך") – הכהן יעריך אותו לפי יכולת התשלום של הנודר (ח). אם יחליט אדם לתת לה' ערך של בהמה טמאה – הכהן יעריך הבהמה וכך ישלם (יב) ואם ירצה לגאלה, יוסיף חמישית מערכה (יג). אם יחליט אדם להקדיש לה' את ערך ביתו, יעריכנו הכהן, וכך ישלם הנודר (יד), ואם ירצה לגאול את ביתו, יוסיף חמישית לערך הבית, ואז הבית יישאר שלו (טו). אם יחליט אדם להקדיש לה' את ערך שדהו – התעריף יהיה לפי כמות התבואה שהשדה מסוגל לתת לשנה (חמישים שקלי כסף בשנה) כפול מספר השנים עד שנת היובל. אם ירצה לגאול – יוסיף חמישית מערכו (יט). אם יחליט אדם להקדיש לה' את ערך השדה שקנה מאחר, יהיה התעריף לפי הערכת הכהן שתיערך לפי מספר השנים שנותרו עד היובל (כג), ובכל מקרה הקרקע תחזור לבעליה ביובל (כד).

מהלך החיים

נדרים

ערכי הנדר

ספר ד' (במדבר) ל,ג: איש כי ידור נדר לה' ... לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו – יעשה

כאשר אדם נודר נדר לה' (לעשות מעשה מסוים לכבוד ה'), או אוסר על עצמו איסור הקשור בעבודת ה' (שלא לעשות מעשה מסוים, גם זה לכבוד ה'), חייב לבצע את דברו, אחרת הוא חילל את ה' ('לא יחל דברו' – לא יגרום לחילול על ידי דבריו). גם אשה חייבת לקיים את נדרה או איסורה, אלא אם הייתה נערה בבית אביה ואביה הפר לה את נדרה או אסרה (ד-ו), וכן אם הייתה נשואה לאיש וביום שבעלה שמע על נדרה או אסרה – הפר אותם (ז-ט), אך אם לא הפר אותם בתוך יממה ('מיום אל יום'; פסוק ט"ו) מששמע על כך – היא חייבת בקיום נדרה ואסרה (יא-טו). אם בעלה הפר אותם לאחר יממה מששמע כל עך – הוא ישא בעווןן חילול הנדר ואיסור שקבלה עליה אשתו (טז). אשה אלמנה או גרושה שקבלה עליה נדר לה' או איסור – היא חייבת לקיים (י). הערה: מדובר בנדר או איסור של אדם כלפי ה', ולא כלפי אדם אחר.

מהלך החיים

נדרים

תשלום נדר

ספר ה' (דברים) כג,כב: לא תאחר לשלמו

יש לשלם בהקדם נדר כספי לבית המקדש. עדיף שלא לנדור כלל (כג). הדבר אמור גם בכל הבטחה לה', אף בדיבור (מוצא שפתיך) (כד).

מהלך החיים

נדרים

תשלום נדר

ספר ה' (דברים) כג,א: לא יקח איש את אשת אביו

איש לא ישא את אשת אביו, שאינה אמו (לאחר שאביו נפטר או לאחר שגירש אותה). איסור נישואין עם בת ישראל חל גם על פצוע באיברי המין שלו (ב), על ממזר (שנולד מהורים  אסורים זה על זו) (ג), על בן לעם עמון או מואב (אף שהתייהד, הצטרף לעם ישראל), וזאת עד דור עשירי מכניסת עם ישראל לארץ ישראל (ד). בן לעם אדום או מצרים – אין לשנאו (ח), והוא יוכל, לאחר שיתייהד, לשאת ישראלית, וזאת לאחר שלושה דורות מכניסת העם לארץ (ט).

מהלך החיים

נישואין

איסורי נישואין

ספר ה' (דברים) כב,טו: והוציאו את בתולי הנערה

הורי אישה, שבעלה הוציא לה שם רע וטען כי לא נישאה לו בהיותה בתולה, חייבים להוכיח שהיו לה בתולים. אם הוכיחו – בית הדין ייסר את הבעל (יח), וכן חייב הבעל לשלם לאבי האישה קנס כספי של מאה מטבעות הנוהגות באותו זמן, ולא יוכל לגרשה לעולם (יט). אם הוכח שאכן לא היו לה בתולים – האישה תיסקל על ידי אנשי עירה בפתח ביתה, עד מותה (כא). אם איש ישכב עם אישה נשואה – יומתו שניהם (כב). גם אם האישה תהיה מאורשה לאיש אחר – והשכיבה הייתה בעיר – יומתו שניהם (כג-כד), אך אם היה זה בשדה – רק האיש יומת (כה-כז). אם האישה הייתה פנויה (לא מאורשה ולא נשואה), ישלם האיש לאבי האישה חמישים מטבעות כסף הנהוגות במדינה, ולא יוכל לגרשה עד עולם (כח-כט).

מהלך החיים

נישואין

בתולי נערה

ספר ה' (דברים) כד,א: וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה

אדם חייב לתת לתוך ידה של אשתו ספר כריתות (המכונה 'גט'), אם ברצונו לגרשה, ורק לאחר שנתן לה – ישלחנה מביתו. במידה והאישה נישאה לאחר, וגם הוא גרש אותה ונתן ספר כריתות בידה ושלח אותה מביתו, או שהבעל השני נפטר, האיש הראשון לא יוכל יותר לחזור ולשאת אותה לאישה (ד).

מהלך החיים

נישואין

גירושין

ספר א' (בראשית) לח,ח: בוא אל אשת אחיך ויבם אותה

יש לייבם ולשאת את גיסתך, אשת אחיך, האלמנה, אם אין לה בן.

מהלך החיים

נישואין

ייבום

ספר ה' (דברים) כה,ה: יבמהּ יבוא עליה

אדם חייב לשאת לאשה את גיסתו האלמנה (אשת אחיו שמת בלא בן), והבכור שתלד לו – יקרא בשם אחיו שמת (ו). אם היבם לא יחפוץ לשאתה לאישה, האישה חייבת לבוא לבית הדין בעיר ולספר שהיבם סרב, ובית הדין יוודא זאת עם היבם (ז-ח), ולחלוץ את נעלו של היבם לעיני הדיינים, לירוק בפניו, ולומר: 'ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו' (ט). שם ביתו של היבם יוסב ל'בית חלוץ הנעל' (י).

מהלך החיים

נישואין

ייבום

ספר ה' (דברים) כא,יב: והבאתה אל תוך ביתך

אישה נוכריה שנשבתה במלחמה, שאדם רוצה לקחתה לו לאישה, עליו להביאה לביתו, לגלח את ראשה ולגזור את ציפורניה, ולאפשר לה לבכות את אובדן הוריה במשך חודש. לאחר מכן האדם שלקחה לביתו יוכל לבעול אותה ולקחתה להיות אשתו. אם האדם יחליט שאינו חפץ בה – ישלחנה לחופשי בלא תמורה.

מהלך החיים

נישואין

נוכריה שנשבתה

ספר ה' (דברים) כד,ה: כי יקח איש אשה חדשה, לא יצא בצבא

אדם שנשא אישה בפעם הראשונה (חדשה), אסור לו לשרת בצבא ולא לשום חובה ציבורית אחרת (ולא יעבור עליו לכל דבר) במשך שנה אחת, אלא יהיה פנוי לשמח את אשתו.

מהלך החיים

נישואין

שנה ראשונה לנישואין

ספר ה' (דברים) כג,טז: לא תסגיר עבד אל אדוניו

אין להסגיר עבד שברח מאדוניו, שהתאכזר אליו.

מהלך החיים

עבד

איסור הסגרה

ספר ב' (שמות) כא,ב-ו: כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבד

עבד עברי יעבוד שש שנים, ובשנה השביעית ייצא לחופשי (ב). אם ייכנס לתקופת העבדות כשהוא נשוי, גם אשתו תצא עמו לחופשי(ג). אם אדונו יתן לו אשה בתוך כדי תקופת עבדותו, בשנה השביעית - האשה וילדיה יישארו אצל אדונו, והוא ייצא לחופשי לבדו (ד). אם לא ירצה להיפרד מאשתו וילדיו, אדונו ירצע את אזנו בדלת או במזוזה, והעבד יישאר אצל אדונו כעבד לעולם (ו).

מהלך החיים

עבד עברי

עבודה ושחרור

ספר ה' (דברים) כג,כה: ואל כליך לא תתן

אין לקחת אל מחוץ לכרם מענבי הכרם בו אתה עובד, אך מותר לאכול בכרם, אף עד לשובע. וכן העובד בשדה תבואה – יוכל לקטוף מעט בידיו לצרכיו במקום, אך לא הרבה,  בעזרת חרמש, ולא יקח אל מחוץ לשדה (כו).

מהלך החיים

עבודת השדה

אכילה בתוך כדי עבודה

ספר ה' (דברים) כה,ד: לא תחסום שור בדישו

אין לחסום פיו של שור בעת שהוא מועבד בדיש.

מהלך החיים

עבודת השדה

חסימת פה שור בעת עבודתו

ספר ה' (דברים) כב,ט: לא תזרע כרמך כלאים

אין לזרוע ערבוב של כמה מיני זרע שונים (כלאים) בכרם. איסור כלאים, דהיינו ערבוב, חל גם על חרישה בשור וחמור הקשורים יחד למחרשה (י), לבישת שעטנז, דהיינו בגד המכיל ערבוב של צמר ופשתים (יא). מותר לערבב צמר ופשתים בצורה של פתיל, המכונה ציצית (גדילים) בכל ארבע צדדי הבגד העליון המכסה את הגוף (יב).

מהלך החיים

עבודת השדה

כלאיים

ספר ה' (דברים) כד,יט: ושכחת עומר בשדה – לא תשוב לקחתו

אין לחזור ולאסוף תבואה שנשכחה בשדה, ולא לחבוט את הזיתים בחלק העליון (לא תפאר) של עץ הזית (כ), ולא לאסוף את הענבים שנפלו מהבציר בכרמך (כא), אלא יש להשאירם לגר, ליתום ולאלמנה.

מהלך החיים

עבודת השדה

שכחת עומר והענקה לעני

ספר ה' (דברים) ל,טז: וחיית ורבית

יש לחיות ולעשות הטוב, ולא הרע (טו), ולִרְבּוֹת.

מהלך החיים

פריון

התרבות ועשיית טוב

ספר א' (בראשית) א,כח: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ

יש לפרות ולרבות, ליישב את הארץ, לשלוט בדגה ובעופות ובכל חיה הרומשת על הארץ, וכן לאכול כל עשב הנזרע וכל פרי עץ הנזרע (פסוק כ"ט). החיה, העוף והרמש יאכלו "כל ירק עשב" (פסוק ל'), אף זה הצומח פרא ולא דווקא הנזרע.

מהלך החיים

פריון

יישוב הארץ

ספר א' (בראשית) ט,א: פרו ורבו ומלאו את הארץ

יש לפרות ולרבות, ליישב את הארץ, לשלוט בחיות, לאכול בשר בלי הדם, לא לשפוך דם אדם כלומר לא להרוג אדם.

מהלך החיים

פריון

יישוב הארץ

ספר ה' (דברים) כה,יב: וקצותה את כפה

יש לחתוך את ידה של אישה ששלחה ידה לאברי המין של איש, אשר נאבק עם בעלה, במטרה להציל את בעלה.

מהלך החיים

צניעות

איסור נגיעה בערווה

ספר ה' (דברים) כב,ה: לא יהיה כלי גבר על אשה

אסור שיהיה כלי של גברים בלבד על נשים, וגברים לא ילבשו בגדי נשים.

מהלך החיים

צניעות

לבוש גברים ונשים

ספר ב' (שמות) כח,ב: ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת

בגדי יום-יום של אנשים שאינם כהנים צריכים להיות פשוטים, וזאת בניגוד לבגדי קודש של כהנים, שצריכים להיות מכובדים ומפוארים. כן הדבר בעניין מגבעות, שרק כהנים צריכים להקפיד על חבישת מגבעת מכובדת ומפוארת (מ).

מהלך החיים

צניעות

ענווה

ספר ה' (דברים) כב,ו: לא תקח האם על הבנים

אין לקחת גוזלים או ביצים מקן שנקרה לפניך בדרך, כל עוד האם רובצת על הגוזלים או הביצים, אלא יש לשלח את האם ואז לקחת את הגוזלים או הביצים.

מהלך החיים

צער בעלי חיים

קן ציפור

ספר ד' (במדבר) ה,ב: וישלחו מן המחנה

כאשר השכינה שורה בקרב מחנה ישראל, יש לשלוח אל מחוץ למחנה כל אדם, זכר או נקבה, שלקה בצרעת או זיבה, או שהוא טמא לנפש.

מהלך החיים

צרעת

הרחקת המצורע

ספר ג' (ויקרא) יד,לד: והגיד לכהן לאמר, כנגע נראה לי בבית

כאשר אדם יראה בביתו בארץ ישראל משהו שיזכיר לו צרעת, עליו להגיד זאת לכהן. הכהן יבדוק אם לנגע בקירות הבית יש שקעים ירוקים או אדומים ומראיהם משוקע בקיר, הוא יסגיר (יפנה מכל יושב) את הבית לשבעה ימים. אם ביום השביעי הנגע התפשט בקיר, יש לחלץ את האבנים הנגועות בצרעת ולהשליכן מחוץ לעיר במקום טמא, וכן יש לשייף (יקציע) את הבית סביב ולזרוק העפר מחוץ לעיר במקום טמא. במקום אבנים אלה יש לשים אבנים חדשות וכן לטייח את הבית. אם הנגע ימשיך להתפשט – יש לנתוץ את הבית ולהוציא הפסולת מחוץ לעיר למקום טמא. מי שבא לבית בימי הסגר – יטמא עד הערב, ומי שישן או אכל בבית המוסגר – יכבס את בגדיו. אם הנגע לא התפשט עוד, הבית יטוהר ויחוטא על ידי שתי ציפורים, עץ ארז וחוט צבוע אדום בדם תולעת. ציפור אחת תשחט, דמה יאסף אל כלי חרש ובו מים, במים יטבלו את הציפור השנייה, את עץ הארז ואת החוט הצבוע אדום, ויזו מן התערובת על הבית, שבע פעמים. הציפור השנייה תשולח לחופשי אל מחוץ לעיר, ובכך יכופר הבית הנגוע בצרעת.

מהלך החיים

צרעת

צרעת הבית

ספר ה' (דברים) כד,ח: השמר בנגע הצרעת

יש להישמר כאשר יופיעו סימני צרעת, ולהישמע להוראות הכהנים הלויים. יש לזכור את הצרעת שהביא ה' על מרים בדרך ביציאה ממצרים.

מהלך החיים

צרעת

שמירת הוראות הכהן

ספר ה' (דברים) כג,יח: לא תהיה קדֵשה מבנות ישראל

אישה ואיש ישראל לא יעסקו בזנות. שכר הזנות לא יובא למקדש לתשלום נדר (יט).

מהלך החיים

קדושה

איסור זנות

ספר ה' (דברים) יד,א: לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת

אין לעשות כמנהגי הגויים, כגון במקרה של מת – לא להתאסף בקהל גדול ('לא תתגודדו') ולא לגלח השיער שבין העיניים, לאכול רק מחיות המותרות באכילה ולא לאכול החיות יש להפריש עשירית מכל תבואה שמקורה בזרעים (תבואה וירקות), וכן עשירית מהפקת היין (תירוש) והשמן (יצהר), וכן בכורות הבקר והצאן, פעם אחת בשנה, ולאכלם במקום שיבחר ה' (כג). אם הדרך רבה עד למקום ההוא וקשה לך להביא מאכלים אלה לשם, ניתן למכרם במקום מגוריך, ולהביא הכסף למקום הנבחר ולרכוש שם מאכלים שישמחו אותך ולאכלם שם, יחד עם בני ביתך (כד-כו), ויחד עם לויים משכניך (כז). כל שלוש שנים, במקום להביא למקום שייבחר, יש להוציא את כל המעשרות שהפרשת באותה שנה ולהוציאם ליד שער ביתך (כח), כדי שיבואו הלוויים, הגרים, היתומים והאלמנות אשר גרים בעירך, ויאכלו וישבעו (כט).האסורות (ג-כא), לא לגעת בנבלתם (ח), אלא למכרם לנוכרי, ולא לבשל גדי בחלב אמו (כא).

מהלך החיים

קדושה

איסור לנהוג כמנהגי הגויים

ספר ה' (דברים) יח,ט: לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם

אין ללמוד ממנהגי הגויים בארצכם, כגון העברת בנו ובתו באש, קסמים, עינון, ניחוש וכישוף (י), ניבוי עתידות (חבירה), שאלה לפסלי אוב וידעוני, דרישה אל המתים (יא). יש לנהוג בתמימות ויושר כפי שהבנת את מצוות ה' (יג), ויש לשמוע למה שיאמר לך נביא מאחיך שייקבע על ידי ה' (טו). אם לא תישמע לנביא ההוא – ה' יענישך (יט). נביא שידבר בשם ה' בלי שקבל שליחות ה' לכך – יומת, ואין לפחד ממנו (כ-כב).

מהלך החיים

קדושה

איסור לנהוג כמנהגי הגויים

ספר ג' (ויקרא) כ,ב: אשר יתן מזרעו למולך – מות יומת

עוד מן הדברים המביאים למדרגת קדושה: הנותן מזרעו למולך, בין אם הוא אזרח ותושב בין אם הוא גֵר, יומת ברגימת אבנים על ידי תושבי המקום ("עם הארץ"), ואם יתעלמו מכך התושבים – ה' ימית אותו ויכרית את משפחתו ואת תומכיו ("הזונים אחריו") המושפעים ממנו (ה),  וכן יכרית ה' מי שיפנה אל מכשפים בעבודת אלילים (ו). אין לקלל הורים (ט), לא לשכב עם אשה נשואה לאחר (י), לא לשכב עם אשת אביך (יא) ועם כלתך (יב), אסור משכב זכר עם זכר (יג), אסור להתחתן עם אשה ואמה יחד (יד), אסור להעניק זרע איש לבהמה (טו), אסור לאשה לקבל זרע בהמה (טז), אסור להתחתן עם אחותך (יז), אין לשכב עם אשה נידה (יח), אין לראות את ערוות דודתך (אחות אם או אחות אב) ולא לשכב עמה (יט-כ), לא לשכב אם אשת אחיך (כא). שמירת כל החוקים האלה יאפשרו את הישארות העם בארץ ישראל (כב). אין לנהוג כמנהגי וחוקי הגויים תושבי הארץ לפני הגיענו אליה (כג). יש להבדיל בין מאכלים מותרים ואסורים לנו (כה). כל הדברים האלה יאפשרו לנו להיות קדושים במדרגת הקדושה האלוהית (כו). אם איש או אשה יעסקו בכישוף בסיוע אלילים (אוב וידעוני) – יומתו ברגימת אבנים (כז).

מהלך החיים

קדושה

איסור נתינת זרע למולך, מכשפים בעבודה זרה, קללת הורים, משכב עם אישה נשואה וקרובי משפחה אחרים, מנהגי הגויים, הבדלת מאכלים אסורים

ספר ב' (שמות) כט,לג: וזר לא יאכל כי קודש הם

אין לאכול מבשר המוקרב במשכן כבשר קודש, אלא הכהן המורשה בלבד.

מהלך החיים

קדושה

אכילת בשר קודש

ספר ה' (דברים) טו,יט: כל הבכור אשר ייוולד בבקרך ובצאנך, הזכר – תקדיש לה' אלוהיך

יש להפריש מכל בקר וצאן את הזכר הבכור, לא לעבוד בבכור השור ולא לגוז את בכור הצאן, ולאכלו פעם בשנה במקום שיבחר ה' (כ). אם הבכור יהיה בעל מום אין לזבחו לה' אלא לאכלו בעירך (כב), רק יש לשפוך את דמו (כג).

מהלך החיים

קדושה

הפרשת בכורות מן החי

ספר ג' (ויקרא) יט,ב: קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'

חובה עלינו להשתדל להיות בקדושה, כדי להידמות לקדושת ה'. קדושה זאת מתבטאת בהתנהגות הולמת כלפי אדם ואלוהים, המרוממת את האדם למדרגה אלוהית של קדושה. אלו הן הפעולות המסייעות להשגת הקדושה: יראת ההורים (ג), שמירת השבת (ג), אי פנייה אל אלילים ואי עשיית אלוהי מסכה (ד), אכילת זבח שלמים שהוקרב לה' ביום ההקרבה ולמחרתו (ו), להשאיר פאה מן השדה לצורך עניים וכן להשאיר את לקט הקציר (ט), להשאיר את עוללות הכרם והפֶרֶט לעניים ולגר (י), לא לגנוב, לא להכחיש אמת ולא לשקר (יא), לא להישבע בשם ה' לשקר (יב), כי בכך נגרם חילול ה', לא לעשוק (למנוע תשלום המגיע לאחר), לא לגנוב ממנו ולא לדחות למחרת את שכרו (יג), לא לקלל אפילו חרש, ולא לתת מכשול לפני עיוור (יד), שופט לא יגרום עוול במשפט, כגון להעדיף את גרסת העני מרחמים או גרסת העשיר מחנופה לו, אלא לשפוט בצורה עניינית ובצדק (טו), לא לרכל על אף אחד מעמך ולא להפקיר את האחר שיתמודד לבדו עם צרתו (טז), לא לשנוא את האחר אפילו בלב, ולהוכיח אותו על חטאו, שמא עונש חטאו יחול עליך (יז), לא לנקום על מה שעשה לך חברך רעה, בלי כוונה, ולא תזכור לו את חטאו, אלא תאהב אותו כאילו אתה עשית חטא זה כלפי עצמך, בלא כוונה (יח). שמירת חוקי ה' מסייעת להגיע למדרגת קדושה: לא לאפשר כלאיים בהרבעת בהמתך, זריעת שדך ובגד שהנך לובש (יט). כל הפעולות האלה מסייעות להגיע לקדושה ולהתקרב לדרגת קדושה אלוהית.

מהלך החיים

קדושה

יראת הורים, שמירת שבת, אלוהי מסכה, אכילת זבח שלמים, פאה, עוללות, גניבה, שקר, שבועת שקר, עושק, עוול במשפט, קללת חרש, מכשול לעיוור, רכילות, שנאה, הוכחת החוטא, נקמה ונטירה, כלאיים בבהמה ובשדה, שעטנז

ספר ב' (שמות) ל,לב: על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשה כמוהו

אין לצקת על אדם שאינו כהן משמן הקודש, ואין לעשות שמן קודש בהרכב המסוים בו הוא נעשה (כג-כד), לא כדי לתת ממנו על זר, כלומר אדם שאינו כהן (לג), ואף לא כדי להריח בו (לח).

מהלך החיים

קדושה

משיחה בשמן הקודש

ספר ד' (במדבר) יז,ה: לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, להקטיר קטורת לפני ה'

רק אנשים מזרע אהרן יכולים לשמש ככהנים, כגון להקטיר קטורת לפני ה' (כאשר יהיה בית מקדש). כל מי שאינו מזרע אהרן נקרא 'זר'. האחריות שלא יתקרב זר למקדש חלה על זרע אהרן (יח,א; יח,כג; יח,לב). תרומות בני ישראל לכהן וללוי (יח,ט-לב) בתמורה לעבודתם, יחולו רק כאשר יהיה בית מקדש.

מהלך החיים

קדושה

עבודת הכהנים

ספר ד' (במדבר) טו,לח: ועשו להם ציצית

יש לעשות ציצית לכל פינה של בגד, ולתת בה פתיל תכלת. על ידי ראיית הפתיל אדם נזכר במצוות ה' ויעשה פתילים. לבבו לא יסטה אחר עיניו והוא יישאר נאמן לה'.

מהלך החיים

קדושה

ציצית

ספר ג' (ויקרא) יט,כג: וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם ערלתו

אלה הן מצוות נוספות ("וכי תבואו" – עם וו החיבור לעניין הקודם, "קדושים תהיו") המסייעות להגיע לדרגת קדושה, וקיומן מתחייב החל מכניסת העם לארץ ישראל: להסיר ולא לאכול את הפרי בשלוש שנותיו הראשונות של העץ משעת נטיעתו, בשנה הרביעית להלל את ה' בפירות אלה (כד), והחל מהשנה החמישית אפשר לאכלו ולהוסיפו למחסן, כאילו הוא תבואה (כה), לא לאכול בעל חיים יחד עם דמו (כו), לא לנחש בכשפים (כו), לא לגלח את קצוות הראש והזקן (כז), לא לשרוט את הבשר ולעשות כתובות קעקע בגוף (כח), לא לבטל את קדושת בתך בכך שתגרום לה להיות זונה (כט), לשמור את השבת ולירוא מן המקדש (ל), לא לפנות אל קוסמים למיניהם בתוך כדי עבודת אלילים (לא), יש לכבד ולסייע לזקן ולירוא מה' (לב), לא להונות גר (אדם נוכרי) שגר בארץ ישראל (לג), יש לאהוב את הגר כפי שאתה אוהב את עצמך (לד), לא לגרום עוול במשפט ובמסחר (לו). שמירת כל החוקים והמשפטים האלה וביצועם, היא ציווי מאת ה'.

מהלך החיים

קדושה

קדושה: ערלת הפרי, אכילת דם, כשפים, גילוח ראש וזקן, שריטה וקעקוע, זנות, שמירת שבת, מורא מן המקדש, קוסמים, סיוע לזקן, יראת ה', הונאת גר, אהבת גר, עוול במשפט ובמסחר

ספר ג' (ויקרא) כד,טו: איש איש כי יקלל אלוהיו ונשא חטאו

אין לקלל את ה'. עונש המקלל – מוות ברגימת כל העם (טז).

מהלך החיים

קללה

קללת ה'

ספר ג' (ויקרא) כב,כח: אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד

אין לשחוט שור או שה עם בניהם באותו יום, וכן לא תוך שמונה ימים להיוולדם (כז). אם נשחטו לצורך קרבן תודה, יש לאכלם באותו יום ולא להותיר בשר לבוקר שלמחרת.

מהלך החיים

קרבנות

איסור שחיטת אב ובנו ביום אחד

ספר ה' (דברים) יח,ג: ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה

העם חייב לתת לכהן חלקים מזבחיו, וכן את ראשית התנובה מהדגן, היצהר והתירוש, וראשית גז הצאן (ד). כן יש לתת ללוי שיבוא לגור בעירך, והוא משרת את ה', שיאכל גם הוא מחלקם של הכהנים, מלבד נכסיו שקיבל מאבותיו (ח).

מהלך החיים

קרבנות

הפרשה לכהן וללוי

ספר ה' (דברים) יז,א: לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה אשר יהיה בו מום

אין לזבוח לה' שור או שה עם מום כלשהו.

מהלך החיים

קרבנות

מום בקרבן

ספר ג' (ויקרא) כב,כ: כל אשר בו מום – לא תקריבו

אין להקריב לה' על המזבח קרבן ובו מום כלשהו, גם לא קרבן של נוכרי (כה).

מהלך החיים

קרבנות

קרבן בעל מום

ספר ג' (ויקרא) ז,כט: יביא את קרבנו לה'

קרבן שלמים המיועד להקרבה לה', צריך להביאו בעצמו (ל) לבית המקדש (יביא לה') לשם הקרבה. הכהן המקריב יזכה בשוק הימין של הקרבן. נראה שאם אין בית מקדש – דין זה לא חל, ואין אדם יכול להקריב קרבן מכל סוג (שלמים, נדר וכדומה) לה'.

מהלך החיים

קרבנות

שלמים

ספר ה' (דברים) כא,ב: ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו

יש למדוד המרחק הקצר ביותר בין חלל שלא נודע מי הרגו ושנמצא בשדה, לבין העיר הקרובה אליו. חשובי עיר זאת  יבצעו טקס המכונה "עגלה ערופה", דהיינו זקני העיר יערפו את ראשה של עגלה שטרם עבדה, בתוך נחל איתן במקום שלא יעבדו יותר ולא יזרעו בו, כהנים בני לוי יגשו (ה) ובפניהם ירחצו זקני העיר את ידיהם (ו), ויישבעו (וענו ואמרו; פסוק ז') שאינם יודעים מי הרג את החלל, ויבקשו מה' לכפר על עם ישראל (ו-ח).

מהלך החיים

רצח

עגלה ערופה

ספר ב' (שמות) טז,כט-ל: שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי

בשבת יש לשבות, דהיינו להישאר באזור הבית ('מקומו').

מהלך החיים

שבת

תחום שבת

ספר ה' (דברים) כד,יד: לא תעשוק שכיר, עני ואביון

אין להשהות שכר יומי שנקבע לשכיר או לעני, מעבר לשקיעת החמה, בין אם הוא בן-עמך ובין אם הוא נוכרי הגר בעירך (טו).

מהלך החיים

שכר עבודה

תשלום ללא דחייה

ספר ג' (ויקרא) כד,יח: ומכה נפש בהמה – ישלמנה

אין להכות בהמה עד למותה – והמכה עד מותה – ישלם הנזק לבעלי הבהמה.

מהלך החיים

שנה שביעית

עבודות השדה

ספר ה' (דברים) לא,יא: תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל, באזניהם

בכל חג סוכות של שנת שמיטה יש להקהיל את כל העם והגרים (יב) ולקרוא באזניהם את התורה שמשה כתב, דהיינו הברית שנכרתה בין העם לה' בטרם כניסתם לארץ (ט). מצווה זאת בתוקף כל עוד העם חי בארץ ישראל (יג).

מעגל השנה

הקהל

קריאה בתורה

ספר ג' (ויקרא) כה,ח: וספרת לך שבע שבתות שנים

לאחר שבעה מחזורים של "שנות שמיטה" תחול בשנת החמישים "שנת יובל" (י). בשנת השמיטה השביעית (השנה ה- 49) ביום הכיפורים, יש להודיע (בשופרות או בכל דרך מקיפה אחרת) לכל יושבי הארץ (ט) כי בשנה הבאה תחול "שנת יובל", שמשמעותה היא החזרת הקרקעות לבעליה המקוריים, והחזרת כל אדם שנאלץ לעזוב את משפחתו ונחלתו – אל נחלתו ואל משפחתו (י). גם ב"שנת היובל" חלים איסורי עבודת האדמה והיתר אכילה חופשית מן התבואה, כמו בכל "שנת שמיטה" (יא-יב). מכירת קרקעות תהיה אך ורק לפי תעריף של שנות תבואה שנותרו עד לשנת היובל (יד-טז), כך שבשנת היובל אין לקונה שום זכות בקרקע, והיא חוזרת, כאמור (י, כג) להשתייך לבעליה המקוריים. ניתנת זכות תמידית (אף לפני שנת היובל) של פדיון קרקע לקרובי המוכר או למוכר עצמו, לפי תעריף של מספר "שנות תבואה" שנותרו עד היובל (כז). זכות זאת של פדיון קיימת למשך שנה אחת בלבד כאשר מדובר במכירת בית בתוך עיר עם חומה ("בית מושב עיר חומה"; פסוק כט), ואם לא נפדה הבית – אינו חוזר ביובל למוכר אלא נשאר לקונה לצמיתות ולדורותיו (ל). בתים שנמכרו בישובים קטנים ללא חומה, ולא נפדו – יחזרו ביובל לבעליהם (לא), וכן בתי הלויים, אם הם בערי חומה, יחזרו לבעליהם הלוויים ביובל (לב-לג). שדות הלוויים – אינם ניתנים למכירה כלל (לד).

מעגל השנה

יובל

שנת היובל

ספר ג' (ויקרא) כג,ב: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש

בחמישה עשר לחודש הראשון – חג המצות, כאשר ביום הראשון – מקרא קודש ואיסור כל מלאכה (ז), וכן ביום השביעי (ח). במשך שבעה ימים (מחמישה עשר עד עשרים ואחד בחודש) יש לאכול מצות (ו), וכן יש להקריב אישה לה' (קורבן הנשרף באש), וזאת כאשר יש היכן להקריבו (ח).

מעגל השנה

מועד

חג המצות

ספר ג' (ויקרא) טז,כט: והיתה לכם לחוקת עולם, בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם

לעולם, בעשירי בחודש השביעי (י' בתשרי) יש לענות הנפש בייסורים כנים ועמוקים של חשבון נפש על חטאינו כלפי ה'. כדי לפַנות את עצמנו לחשבון נפש זה, אסורה עלינו ועל הנוכרים הגרים עמנו כל מלאכה הנעשית בימים רגילים. דין זה נוהג לעולם, בלי קשר אם יש כהנים מְכהנים, בין אם אין. אם יש כהנים מְכהנים ומשוחים ומופקדים על כך (ואשר ימלא את ידו; פסוק לב), הרי שיש להם תפקיד נוסף – לטהר את המקדש, אוהל מועד, המזבח והעם, וכל זאת רק פעם אחת בשנה, בעשירי בחודש השביעי (לג-לד).

מעגל השנה

מועד

יום הכיפורים

ספר ג' (ויקרא) כג,ב: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש

בעשירי לחודש השביעי – יום הכיפורים, הכולל מקרא קודש ועינוי הנפש (כז), הקרבת אישה לה' במידה ויש אפשרות (כז), איסור מלאכה (ל), וכל זה מתשעה לחודש בערב עד לעשרה לחודש בערב.

מעגל השנה

מועד

יום הכיפורים

ספר ג' (ויקרא) כג,ב: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש

בחודש השביעי (תשרי) באחד לחודש – זיכרון תרועה, כולל מקרא קודש ושביתה ממלאכה (כד-כה), ואם יש אפשרות – גם הקרבת אישה לה' (כה).

מעגל השנה

מועד

יום תרועה

ספר ג' (ויקרא) כג,ב: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש

בחמישה עשר לחודש השביעי – חג הסוכות, במשך שבעה ימים. ביום הראשון – מקרא קודש ואיסור מלאכה (לה). במידת האפשר - הקרבת אישה לה' במשך שבעת הימים (לו). ביום הראשון של חג הסוכות יש לקחת פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל, ויש לשמוח בהם שבעה ימים (מ). על כל אזרח בישראל לא מחוץ לארץ ישראל) לשבת בסוכות במשך שבעת ימי חג הסוכות (מב), ובכך יֵדעו הדורות העתידים כי ה' הושיב את בני ישראל בסוכות בעת שהוציאם מארץ מצרים (מג).

מעגל השנה

מועד

סוכות

ספר ה' (דברים) טז,יג: חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים

יש לקיים חג סוכות במשך שבעה ימים בתקופה בה אספת את התוצרת שלך מן הגורן והיקב, ותשמח עם משפחתך, עובדיך, הלוויים, הגר, היתום והאלמנה במקום מגורך (יד). החג יתקיים בשמחה ובמקום שיבחר ה' (טו).

מעגל השנה

מועד

סוכות

ספר ג' (ויקרא) כג,ב: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש

 נראה כי מצוות הנפת העומר אינה מעשית בימינו כי אין אפשרות להקריב כבש, פר ואילים לעולה, ושעיר עזים לחטאת, וכבש לזבח שלמים (יב, יח-יט).

מעגל השנה

מועד

עומר

ספר ג' (ויקרא) כג,ב: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש

 ביום השמיני – עצרת, כולל מקרא קודש ואיסור מלאכה, ובמידת האפשר – הקרבת אישה לה' (לו).

מעגל השנה

מועד

עצרת

ספר ב' (שמות) יב,יד-כ: וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם, חוקת עולם תחגוהו

יש לחוג את חג הפסח כל שנה בארבעה עשר לחודש ניסן, בערב, ובמשך שבעה ימים לאכול מצות, ולא חמץ. מי שיאכל חמץ – נפשו תיכרת מעדת ישראל. ביום הראשון וביום השביעי – מקרא קודש, כלומר יום שנקרא 'קודש', והכוונה שחלה בו קדושת חג, ובו אסורה כל מלאכה, למעט מלאכות הקשורות בהכנת מאכלים לחג. להבנתי, 'כריתה נפש' - פירושה חידלון מהיות "יהודי" (בן לעדת ישראל), וזה אמור גם בגֵר (שבא לגור בארץ, בקרב עדת ישראל, ובכך קבל עליו את מצוות ה') וגם ב'אזרח הארץ' (שכבר גר בארץ, ומשלא עזב – קבל עליו את מצוות ה'; יב,מט; במדבר ט,יד; טו,טז).

מעגל השנה

מועד

פסח

ספר ב' (שמות) יב,מב: ליל שימורים הוא לה' ... שימורים לכל בני ישראל לדורותם

כל בן ישראל ("יהודי") חייב לשַמֵּר לכבוד ה' מדי שנה את הלילה הראשון של פסח. להבנתי, שמירה זאת פירושה להיות עֵרים כל הלילה ולזכור וללמוד בו את פעולות ה' בליל היציאה ממצרים, כלומר, לשַמֵּר את הזיכרון לעולם.

מעגל השנה

מועד

פסח

ספר ב' (שמות) יב,מג: זאת חוקת הפסח

דיני החג בלילה הראשון: כל בן עדת ישראל, ורק הוא (לא תושב ולא שכיר בביתך), חייב לאכול את קרבן פסח בקרב המשפחה שבביתו, בלי נוכרים, למעט עבד הגר בביתו ונימול. יש לאכלו בבית בלבד, ולא לשבור עצמות מן הקרבן. גר שנימול ו'אזרח הארץ' נחשב בן ישראל. מי שלא נימול – לא יאכל מהקרבן.

מעגל השנה

מועד

פסח

ספר ב' (שמות) יג,י-טז: ושמרת את החוקה הזאת למועדה

החל מכניסת העם לארץ יש לשַמֵּר את זיכרון חג הפסח באמצעים מגוונים: לקדש כל בכור בבני ישראל ובבהמתם (בכור אדם יש לפדות ובכור בהמה יש להעביר לה' ולזבחו; פסוקים י"ב-י"ג), לזכור את היום על ידי אכילת מצות במשך שבעה ימים והימנעות מחמץ (פסוק ז'), להגיד ולהשיב לשאלת הבנים את מעשי ה' ביציאת מצרים (פסוקים ח', י"ד), שדברים אלה יהיו לאות על היד ולזיכרון בין העיניים, כדי שתורת ה', כלומר סיפור חוזק ה' ביציאת מצרים, תהיה שגורה בפינו.

מעגל השנה

מועד

פסח

ספר ב' (שמות) לד,יח: את חג המצות תשמור

יש לשמור ולחשב נכון את התאריך בו חל חג הפסח בחודש האביב. יש לאכול בו מצות במשך שבעה ימים. יש להקדיש לה' כל ולד ראשון (פטר רחם) הנולד מרחם המקנה (שור ושה) או החמור. את פטר החמור יש לפדות בשה, וָלא – יש לערוף את ראשו. את פטר האדם – בכור הבנים, יש לפדות ולהביא את הפדיון למקדש בעת העלייה לרגל ('ולא יֵראו פני ריקם'; פסוק כ'). נראה לי שגם את יתר פטרי הרחם יש להביא למקדש בעת הרגל.

מעגל השנה

מועד

פסח

ספר ה' (דברים) טז,א: שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך

יש לצפות (לשמור) לחודש בו מתחיל האביב כדי לקיים את הפסח. יש לזבוח לה' רק במקום שיבחר ה' (ב), לא לאכול חמץ במשך שבעה ימים, אלא לאכול מצות (ג). אסור שיימצא חמץ תופח (שאור) בכל מקום השייך לך (בכל גבולך), ואין להשאיר מבשר הזבח עד הבוקר שלמחרת (ד). הזבח יהיה בערב היום הראשון, ולמחרת בבוקר יש לשוב למקום מגורך (ו-ז). ביום השביעי של הפסח יש לקיים עצרת לה', ולא לעבוד (ח).

מעגל השנה

מועד

פסח

ספר ד' (במדבר) ט,יא: בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים – יעשו אותו

מי שהיה מנוע מלקיים את מצוות חג הפסח במועדו כי היה טמא לנפש, או היה בדרך רחוקה, יעשה את הפסח בארבעה עשר בחודש השני (חודש אייר), בין הערביים, ככל חוקת הפסח המתחייבת בחודש הראשון, דהיינו אכילת מצה ומרור, אכילת קרבן הפסח בטרם יעלה הבוקר, ואי שבירת עצם מן הקרבן. מי שהיה טהור בחודש הראשון ולא קיים את מצוות הפסח – יחול עליו דין "כרת", דהיינו נפשו תכרת מן העם (יג). להבנתי – אי-קיום המצווה הזאת גורם לחוטא לנתק עצמו מעמו, ולא להיחשב יותר כ"יהודי", וכן בכל המקומות בהם נאמר דין "כרת". אלו הם המקומות בהם התורה קובעת דין "כרת": אי קיום ברית מילה (בראשית יז,יד), אכילת חמץ בפסח (שמות יב,טו), רקיחת בשמים כתבנית הבשמים במשכן ולהריח בהם (שמות יב,טו), איסור מלאכה בשבת (שמות לא,יד), אכילת בשר זבח השלמים בטומאה (ויקרא ז,כ), אכילת חלב מן הבהמה (ויקרא ז,כה), אכילת דם (ויקרא ז,כז), שחיטה שלא בפתח אוהל מועד (ויקרא יז,ד), גילוי עריות (ויקרא יח,כט), אכילת בשר פיגול (ויקרא יט,ח), משכב עם אישה דווה (ויקרא כ,יח), קירבה אל הקודש בטומאה (ויקרא כב,ג), אכילה ואי-עינוי ביום הכיפורים (ויקרא כג,כט), אי-קיום מצוות הפסח (במדבר ט,יג), עשיית חטא בזדון (במדבר טו,ל), כניסת טמא מת למשכן בלי שהתחטא (במדבר יט,יג).

מעגל השנה

מועד

פסח שני

ספר ג' (ויקרא) כג,ב: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש

בארבעה עשר לחודש הראשון (ניסן) בין הערביים – פסח (ה).

מעגל השנה

מועד

קרבן פסח

ספר ה' (דברים) טז,ט: שבעה שבועות תספור לך

יש לספור שבעה שבועות החל מראשית הקציר ואז לקיים חג שבועות (י). יש לשמוח בחג זה עם כל משפחתך, עובדיך ולויי עירך, הגרים, היתומים והאלמנות ממקום מגוריך, במקום שיבחר ה' (יא).

מעגל השנה

מועד

שבועות

ספר ג' (ויקרא) כג,ב: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש

במועדים המפורטים בלבד יש לקיים ימי חג ומועד, בליווי קריאה בכתבי הקודש, ובחלקם אף בהשבתה מכל מלאכה: שבת לאחר ששת ימי מלאכה (ג). 

מעגל השנה

מועד

שבת

ספר ב' (שמות) כג,יד-יט: שלוש רגלים תחוג לי בשנה

יש לחוג לה' שלושה חגים בכל שנה: חג המצות במשך שבעה ימים בחודש האביב (ט"ו), חג הקציר וחג האסיף בצאת השנה (ט"ז). יש לבוא בכל חג לפני ה' (י"ז). אין לזבוח את דם הזבח עם החמץ, ולא להשאיר את חלב הקרבן עד למחרת בבוקר (י"ח). יש להביא את ראשית יבול האדמה לבית ה', ואסור לבשל גדי בחלב אמו (י"ט). נראה לי שכל הדינים הנזכרים בפסוקים יד-יט קשורים לחגים בלבד.

מעגל השנה

מועד

שלושה רגלים

ספר ב' (שמות) לד,כג: שלוש פעמים בשנה יֵראה כל זכורך

בפסח, שבועות וסוכות צריך שכל אדם יהודי זכר יבוא לבית ה' ויביא את ביכורי אדמתו, את פטר הרחם ממקנהו, את פדיון חמורו ופדיון בניו, את ביכורי קציר החיטים ומן האסיף שאסף  בסוף העונה החקלאית ('תקופת השנה'). יש להיזהר שאת הקרבנות שמביאים בחגים אלה לא ישחטו עם חמץ בפסח, ולא ישאר מזבח הפסח עד הבוקר שלמחרת, וכל בישול של קרבן לא יהיה לפי מנהגי הגויים ('לא תבשל גדי בחלב אמו'; פסוק כ"ו).

מעגל השנה

מועד

שלושה רגלים

ספר ה' (דברים) טז,טז: שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך

יש להיראות לפני ה' במקום שיבחר ה' בחגי פסח, שבועות וסוכות, ולהביא מתנות לפני ה' כפי הברכה שברך אותך ה' (יז).

מעגל השנה

מועד

שלושה רגלים

ספר ד' (במדבר) כח,ב: את קרבני לחמי לאישַי, ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו

כאשר יש בית מקדש ומזבח, יש להקריב לה' קרבן בתוספת ריח ניחוח, במועדים המפורטים בלבד, ואלה הם: בכל יום שני כבשים שלמים, בתוך שנתם הראשונה, אחד בבוקר ואחד בין הערביים (להבנתי, לאחר השקיעה ולפני החושך). יש להוסיף לקרבן עשירית איפה סולת בלולה ברביעית הין שמן כתית, בתוספת רביעית הִין שיכר בניסוך על הקרבן, לתוספת ריח (ג-ח). קרבן יומי זה מכונה "קרבן התמיד". בשבת יש להוסיף על קרבן התמיד (י) גם שני כבשים שלמים בתוך שנתם הראשונה, בתוספת מנחה של שני עשרונים סולת בלולה בשמן, ויין לניסוך (ט). בראשי חודשים יש להוסיף על קרבן התמיד, שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים שלמים (יא). לפר יש להוסיף שלושה עשרוני סולת בלול בשמן, לאיל יש להוסיף שני עשרוני סולת בלול בשמן, לכבש יש להוסיף עשרון אחד סולת בלול בשמן (יב-יג). על קרבנות אלה יש לנסך (לשפוך) יין, לצורך ריח: על פר חצי הין, על איל – שלישית הין, ועל כבש – רביעית הין (יד). בנוסף יש להקריב עז לחטאת (טו). בי"ד לחודש הראשון (ניסן) – הוא הפסח (טז). מט"ו בחודש ובמשך שבעה ימים – חג של אכילת מצות (יז). ביום הראשון (יח) והשביעי (כה) – חל איסור מלאכה ויש חובת מקרא קודש (כתבים קדושים,  קריאה בתורה). בכל יום משבעת הימים יש להקריב נוסף לקרבן התמיד, שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים תמימים בשנתם הראשונה. עליהם יש להוסיף סולת כמו בראשי חודשים (כ-כא). כן יש להוסיף שעיר (עז) לחטאת (כב). ביום הביכורים, המכונה 'שבועות', כאשר מביאים מנחה חדשה (מן התבואה שנקצרה אחרי פסח), חל איסור מלאכה וחובת מקרא קודש. נוסף על קרבן התמיד יש להקריב שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים (כו-כז), ולהוסיף עליהם סולת ונסכים כמו בראשי חודשים (כח, לא). בנוסף יש להביא שעיר עזים לכפרה (ל). באחד לחודש השביעי (תשרי) חל איסור מלאכה וחובת מקרא קודש, והוא יום תרועה (כט,א). בנוסף לקרבן התמיד, יש להקריב פר אחד, איל אחד, ושבעה כבשים שלמים בשנתם הראשונה. בנוסף יש להביא: סולת ונסכים, כפי המצווה בראשי חודשים (ב-ד), שעיר עזים לחטאת (ה), קרבן ראשי חודשים כמדי חודש בחודשו (ו). בעשירי לחודש השביעי חל יום עינוי נפש, איסור מלאכה ומקרא קודש. בנוסף לקרבן התמיד יש להקריב פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים שלמים בתוך שנתם הראשונה (ז-ח). יש להוסיף סולת כמו בראשי חודשים (י), וכן להביא שעיר עזים לחטאת, בנוסף לקרבן חטאת הכיפורים והנסכים (יא). בחמישה עשר לחודש השביעי – חג שנמשך שבעה ימים. ביום הראשון חל איסור מלאכה וחובת מקרא קודש (יב). בנוסף לקרבן התמיד (טז) יש להקריב ביום הראשון לחג שלושה עשר פרים, שני אלים וארבעה עשר כבשים שלמים בתוך שנתם הראשונה (יג). מנחתם ונסכיהם כמו בראשי חודשים (יד), וכן יש להקריב שעיר עזים אחד לחטאת (טו). ביום השני עד היום השביעי של ימי החג ממשיכים באותם קרבנות כמו ביום הראשון, אלא שמספר הפרים הולך ופוחת באחד מדי יום, כלומר ביום השני – שנים עשר פרים, בשלישי – אחד עשר פרים, וכן הלאה, עד שביום השביעי – שבעה פרים (יז-לד). ביום השמיני לתחילת החג, כלומר ביום העשרים ושנים לחודש הראשון יחול יום "עצרת", והוא אסור במלאכה (לה). יש להקריב בו פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים שלמים בשנתם הראשונה (לו). מנחה ונסך כמו בראשי חודשים (לז), וכן יש להקריב שעיר אחד לחטאת (לח). הערה: שמיני עצרת (הנחוג היום גם כיום "שמחת תורה") הוא החג היחיד בו לא נזכרת כאן חובת מקרא קודש. חובת מקרא קודש בשמיני עצרת נזכרת בויקרא כג,לו. בנוסף לקרבנות אלה אין להביא קרבנות נוספים, מלבד קרבנות עקב נדר ונדבה, עולה ומנחה, נסכים ושלמים (לט), התלויים ברצונו המזדמן של האדם, ואינם נחשבים כעבודת ה' במועדים קבועים מראש.

מעגל השנה

קרבנות

שלל

ספר ב' (שמות) כג,יא: והשביעית תשמטנה ונטשתה

לאחר שש שנות עבודת האדמה (קרקע, כרם ומטע זיתים), יש לשבות ממלאכת האדמה בשנה השביעית ולהפקיר את היבול לעניים מעמך ולחיית השדה.

מעגל השנה

שביעית

שביתת הקרקע

ספר ה' (דברים) טו,יב: ובשנה השביעית תשלחנו חופשי מעמך

יש לשחרר עבד מאחיך לאחר שש שנות עבודה, ובעת השחרור יש להעניק לו מהצאן, הגורן והיצהר שיש לך (יד). אם העבד או האמה לא ירצו להשתחרר, יש לרצוע (לנקב ולפצוע בכלי מיוחד לכך) את אזנם על הדלת, ואז יישארו אצל אדונם לעולם (טז-יז).

מעגל השנה

שביעית

שחרור עבדים

ספר ה' (דברים) טו,א: מקץ שבע שנים תעשה שמיטה

כל שבע שנים יש לשמוט ולמחול על כל חוב שניתן לרֵע ולאח (ב) אך לא חוב של נוכרי (ג). על ידי הלוואה לגוי תוכל למשול בו והוא לא ימשול בך (ו). יש לסייע בהלוואה (העבט תעביטנו) לאחיך האביון ברוחב לב וב'יד פתוחה' (ז-יא).

מעגל השנה

שביעית

שמיטת חובות

ספר ג' (ויקרא) כה,ד: ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ

החל מהכניסה לארץ ישראל, כל שבע שנים – תהיה "שנת שמיטה" לקרקע, אותה אין לזרוע ואת הכרם אין לזמור, את התבואה אין לקצור ואת הענבים שבכרם אין לבצור (ה). כל התבואה בכל הארץ תהיה למאכל לכל אדם מישראל ולעובדיו ולבהמותיו. נראה שכל עבודות השדה אסורות (לא רק זריעת השדה וזמירת הכרם) כי השבתון חל על הקרקע, הארץ.

מעגל השנה

שביעית

שנת השמיטה

ספר ד' (במדבר) טו,לב: מקושש עצים ביום השבת

אין לקושש עצים בשבת, כי זה נחשב למלאכה האסורה בשבת.

מעגל השנה

שבת

איסור לקושש עצים

ספר ב' (שמות) כ,ז-י: זכור את יום השבת לקדשו

יש לזכור ולקדש את יום השבת, לא לעשות בו כל מלאכה, כי ה' נח ביום השביעי ממלאכת הבריאה, ולכן ברכו וקדשו.

מעגל השנה

שבת

איסור מלאכה

ספר ב' (שמות) כג,יב: וביום השביעי תשבות

יש לעבוד ששה ימים וביום השביעי לשבות מכל מעשה הנעשה בששת הימים.

מעגל השנה

שבת

איסור מלאכה

ספר ב' (שמות) לה,ב: כל העושה בו מלאכה יומת

אין לעשות מלאכה ביום השבת, כולל הבערת אש. העושה מלאכה בשבת – יומת.

מעגל השנה

שבת

איסור מלאכה

ספר ב' (שמות) לא,יג: אך את שבתותי תשמורו

יש לשמור ולספור את ימי השבוע כדי לדעת מתי חלה שבת. אין לבצע בה מלאכה הנעשית בכל ששת ימי השבוע (טו). שמירה זאת תהיה אות ועדות לנצח, כי ה' ברא את העולם (השמים והארץ) בששה ימים, ונח ביום השביעי (יז).

מעגל השנה

שבת

הכנה לקראת שבת